מפוצלת-ננטש

ויתור זכויות לג'יי.קיי. רולינג

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני יודעת שהפרק הראשון קצת דומה לספר 'מפוצלים'. אבל בהמשך זה ישתנה לגמרי.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * *

"תלמידי שנה ראשונה אלי!" צעק אגריד מעל המולת הקולות של אלפי נערים ונערות יוצאים מהרכבת. יצאתי במרמור מהקרון החמים לקור העז של הערב.

"ילדים! אני מדריך ראשי ואני אומר לכם להמשיך לזוז!" ליד אחת ביציאות הייתה התגודדות סביב משהו. ונער גבוה בעל שער ג'ינג'י מאוד ביקש מכולם להתפנות. "נו באמת פרסי! אל תהיה כזה שתלטן!" החזיר ילד שנה ראשונה שכנראה היה אח של המדריך. הם ממש דומים.

למרות זאת הקבוצה זזה מעט הצידה אבל לא הפסיקה להתלחש ולשרוק שריקות התפעלות. התקדמתי כדי לראות על מה כל המהומה. "מה יש כאן?" שאלתי נער שגם הוא היה משנה ראשונה. היה לו שער בלונדיני וגופו היה דיי רזה. "מה את לא מכירה את הארי פוטר המפורסם? הילד שנשאר בחיים?" קולו נשמע מלגלג.

"אה... לא, אני אמורה?" הוא הזעיף פנים והלך תוך שהוא ממלמל משהו שנשמע כמו-"בוצדמיתמסריחהלמהדיברתיאיתהבכלל".

אוקי. אז אני לא אשאל. פשוט נדחפתי בין הילדים עד שיכלתי לראות היטב-באמצע המעגל עמד נער (שוב שנה ראשונה) בעל שער שחור וצלקת בצורת ברק על המצח. הוא הביט מסביב בשאלה בזמן שכמה נערים הצביעו עליו ודיברו ביניהם-הארי פוטר! הילד שנשאר בחיים! זה הוא! הוא כאן! אני לא מאמין אני איתו בשכבה!. דברים בסגנון.

* * * *
אחרי השייט בסירות (נתקעתי עם ילדה בשם הרמיוני גרינג'ר וילד בשם דין תומאס.) אגריד העביר אותנו לפרופסור מקגונגל שאמרה לנו לבוא אחריה ולא לדאוג. אוקי.

אחרי כמה מסדרונות ומדרגות זזות הגענו לזוג דלתות עץ גדולות שלא היו מבישות אפילו את מלכת אנגליה. מקגונגל פתחה את הדלתות ונכנסנו בעקבותיה.

היינו בתוך אולם ענקי שהיו בו ארבע שולחנות ארוכים ושולחן אחד יותר קטן בקדמה ששימש לסגל המורים. אה וגם שרפרף עם מצנפת קרועה עליו. לא מלהיב במיוחד.

"מאלפוי דראקו!" קראה מקגונגל. הילד הבלונדיני שדיברת איתו קודם ניגש והתיישה על השרפרף, המצנפת בקושי נגעה בראשו וכבר צרחה-סלית'רין! מחיאות כפיים עלו מהשולחן המקושט בירוק. דראקו פשוט רץ אליהם בביטחון מלא.

"לונגבוטום נוויל!" גריפינדור! אחרי כמה שניות. "גויל גרגורי!" סלית'רין! "וויזלי רון!" נשמעו תשואות משולחן גריפינמשהו. גריפינדור! שוב אחרי רגע.

"מקווין טיילור!" עכשיו תורי. אני יוצאת מהתור ומתקדמת בבטחה לעבר השרפרף. זה רק לjבוש מצנפת. אני מרגיעה את עצמי. הכל בסדר. התיישבתי ולבשתי את המצנפת כך שאני יכולה לראות רק חלק מהתלמידים. כל העיניים נעוצות בי.

'אממ... אני רואה כאן הרבה חוכמה. את יכולה להתאים לרייבנקלו. אבל אני רואה שיש לך שאיפות לא קטנות ואת יכולה להיות מושלמת עבור סלית'רין. גם אומץ לב לא חסר כאן כלל, באותה מידה יכולת להיות בגריפינור. יש לך העדפות? לא? אממ.. לא מכירה כלום.. כן זאת בעיה... אז לא משנה לך.' אני יכולה לראות כמה תלמידים מסתכלים בי בסקרנות גוברת. אני כבר על השרפרף יותר מידי זמן.

'מאות שנים שאני עובדת בית הספר הזה ובמקרה כזה מעולם לא נתקלתי. ילדה. הורידי אותי ותומרי למנרווה שעלי לשוחח איתך, עם ראשי הבתים אליהם נמצאת מתאימה ועם אלבוס. אחרי הסעודה ננהל שיחה רצינית.' חלולה. ככה הרגשתי כשהמצנפת אמרה לי את זה. לא חשבתי שזה כל כך ישפיע עלי אבל הרגשתי חסרת שייכות. חסרת משפחה.

אבל בכל זאת הסרתי לאט את המצנפת מראשי. מקגונגל והתלמידים הביטו בי בתדהמה מוחלטת. "היא אמרה שעלי לנהל שיחה עם דמבלדור וראשי הבתים של גריפינדור, רייבנקלו, וסלית'רין." קולי רעד. מאוד. אבל לפחות הצלחתי לבטא נכון את שמות הבתים.

		הפרק הבא