מפוצלת-ננטש

כולם נועצים בי מבטים. נראה כאילו פרופסור מקגונגל מתעכבת בכוונה עם השם הבא. אני שונאת את זה. גם אחרי שכולם התמיינו והשרפרף מרחף הצידה רוב העיניים בוהות עבי. פשוט בא לי לתת למישהו אגרוף.

דמבלדור פותח בנאום ואני שוקעת למחוזות המחשבה. מה אם יגידו לי שכנראה אני לא מתאימה לכאן וישלחו אותי חזרה לבית היתומים? אם יעשו את זה אני אברח ואתחבא. אף אחד לא ידע איפה אני. ואז לאט לאט אני אשתקם, אמצה לעצמי בית ועבודה והסתיר את הבית ספר המוזר הזה. הם רוצים סודיות והם יקבלו סודיות.

בסוף הנאום נשמעות מחיאות כפיים שקטות שמחזירות אותי להווה. אני מועדת לאחור ומתיישבת במהירות המדרגה שמאחורי כדי שלא יראו אותי בהתקף. עיני נעצמות, ואני חשה את הדגדוג המוכר בידיי וברגליי. לא עכשיו! אני פוקדת על עצמי זה חייב לחכות! אני פותחת את העיניים בקושי ומגלה אלפי תלמידים אוכלים וצוחקים. ההתקף נעלם, אבל אני יודעת שמשהו לא טוב יקרה.

בשולחן גריפינדור מביט בי בריכוז הילד עם הצלקת. פוטר. אם אני לא תועה. הוא מרים את ידו למצחו בזמן שאני מישירה אליו מבט. על פניו נראית הבעת כאב, הוא מפנה את תצומת ליבו של הג'ינג'י שיושב לידו. פוטר מסתכל עלי בכעס מהול בפחד. הוא שואל משהו את חברו שמשיב לו במשיכת כתפיים.

אחרי סיום הארוחה דמבלדור מודיע כמה הודעות ואז מזמין אותי ואת ראשי הבתים שאליהם נמצאתי מתאימה. אנחנו הולכים במעלה כמה מדרגות ומגיעים לפסל של נשר ענקי. "קרמבו." אומר דמבלדור כבדרך הגב. אני מסתכלת בתדהמה במדרגות שמופיעות מסביב לפסל. אחד הפרשים שבציור לידי מצחקק מעט למראה תגובתי. אני מזעיפה לעומתו פנים ומתחילה לטפס.

אני נכנסת דרך דלת עץ כהה לחדר מרשים ביותר-על השולחן יושב בנחת עוף חול מקסים, יש שם גם המון גלובוסים בגדלים שונים ואיך לא על אחד המדפים נחה מצנפת המיון.

אני כועסת. על עצמי. למה אני תמיד כזאת בעיתית? למה אני לא יכולה להיות פשוט כמו כולם?

אחרי וויכוח ארוך שלא הקשבתי לו נראה שפרופסור סנייפ ניצח. אני הולכת לסלית'רין.
* * * *
שיעור תעופה. אני לא יודעת עם אני שמחה או לא. מצד אחד אני אדע איך זה לעוף על מטאטא, אבל מצד שני אני בטח ההייה גרועה ואז אני העשה לעצמי בושות. אה וגם אנחנו עם הגריפינדורים ואני דיי שונאת אותם. מדאם הוץ' מורה לנו איך להרים את המטאטא מהרצפה. רק של פוטר, מאלפוי, וויזלי ושלי קופצים לידיים שלנו. אחרי כמה ניסיונות עוד כמה מצליחים.

עכשיו מדאם הוץ' מסבירה איך לשבת על המטאטא. לפתע המטאטא של לונגבוטום מתרומם. "תרד משם מיד!" "אני לא יודע איך!" מחזיר לונגבוטום. מה שקרה אחרי זה לא הכי נעים. הוא נתקע כמה פעמים בקיר ואז נופל. הוץ' אמרה לנו לחכות לה ו'אף אחד לא עולה על המטאטא!'.

אחרי שהלכה מאלפוי צחקק והושיט את ידו קדימה. הוא החזיק כדור זכוכית שגודלו ככדור טניס. בתוך הכדור היה מין ערפל אדום. "תביא את זה." פוטר הושיט את ידו גם. "למה לי?" מאלפוי זרק את הכדור מיד ליד. "כי זה לא שלך." "זה גם לא שלך." גיחך מאלפוי. "נכון. זה נוויל. תחזיר לי את זה." חיוך עלה על פני.

דראקו זרק את הכדור גבוהה באוויר. "אז תפוס אותו." אמר בארסיות. פוטר לא בזבז שניה וקפץ על המטאטא. לא כל כך מהר אני חושבת ברשעות. אני עולה גם ומתחילה לרחף לגובה. פוטר כמוני. כעבור רגע הכדור בידי. אני זורקת אותו לדראקו שהתעופף גם הוא. אנחנו מתמסרים תוך כדי צחקוקים מצד תלמידי סלית'רין. דראקו זורק את הכדור רחוק ויורד לרצפה.

אני ופוטר מתחילים לרדוף אחרי הכדור. אנחנו מתנגשים אחד בשני והכדור נופל למטה. אני נותנת זינוק ותופשת שניה לפני שפוטר נתקע בי שוב. אני מחייכת חיוך ניצחון שנעלם ברגע. אני רואה את מדאם הוץ' מביטה בנו בתדהמה. "בואו הנה שניכם."

פשלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא