עשרים שנים אחר כך

בגלל שהפרק נורא גדול חילקתי אותו לכמה חלקים (:

מקווה שתאהבו ! 

המורה, קלי, בדיוק בדקה את שיעורי הבית בהיסטוריה כשהארי שלח ללילי מסר בשעון. "מסדר עוף החול ואוכלי המוות עדיין במלחמה פעילה," היה כתוב, "הם רוצים שיהיה להם גורו, אדון חדש."

נשמתה של לילי נעתקה והמילים שרצתה שיופיעו בשעון היו: "לבוא לעזור? איפה אתם?" אך אביה השיב: "בשום פנים ואופן את לא באה לעזור! זה שאת יודעת כמה קסמים פשוטים, זה לא אומר שאת יכולה להילחם! טוב, עכשיו תתרכזי בלימודים."

"מירנדה? אני שואלת אותך אם עשית שיעורים?" אמרה קלי.

"מה?" שאלה לילי המבולבלת, שעוד הביטה בשעונה.

"שאלתי אם הכנת את שיעורי הבית בהיסטוריה?"

"אה, לא," אמרה לילי באדישות. הסיבה שהיא לא הכינה שיעורים היא שהמשפחה שלה במלחמה עם אוכלי המוות. כל הכיתה לחששה, מכיוון שלילי, שהכירו אותה בתור מירנדה, תמיד, תמיד, מכינה שיעורים.

"ולמה לא, אם אפשר לשאו - ?" קלי עצרה באמצע המשפט מכיוון שלילי הרימה את שעונה וניערה את פרק ידה קלות.

"אה, הבנתי," אמרה קלי, ונראתה קצת מוטרדת מכיוון שהילדים האחרים הביטו בה בסקרנות, "בסדר אני מבינה. אוקי, פיל, הכנת שיעורים?" היא שאלה את הילד שהיה הבא בתור ברשימת השמות.

"מה? למה לא הענשת אותה?" הוא שאל בכעס, "אותנו את תמיד מענישה!"

"יש לי סיבות משלי, ואנא ממך אל תתערב בשיטות הלימוד שלי!" כעסה קלי, "והאם הכנת שיעורים? כן או לא?"

"לא! בסדר? לא!" פיל צעק.

"לא, זה לא בסדר! כבר חמש פעמים לא הכנת שיעורים החודש!" צעקה בחזרה קלי.

"יופי!" אמר פיל בכעס ויצא מהכיתה תוך שהוא טורק אחריו את הדלת. כל התלמידים הסתכלו על קלי או על לילי. אחרי שתיקה קצרה, קלי אמרה, "טוב, תוציאו ספרים כולם, ותפתחו בפרק שמונה."

כל הכיתה, חוץ מלילי, פתחו את הספרים והסתכלו על לילי.

"מירנדה? את רוצה ללמוד איתנו?" שאלה קלי בעדינות.

"לא," אמרה לילי תוך שהיא לא מזיזה את ענייה משעונה.

"טוב, חמודה," אמרה קלי, וכל שאר השיעור הועבר בקריאת הפרק.

כשנשמע הצלצול וקלי יצאה מהכיתה, כל התלמידים נגשו ללילי ושאלו אותה מה הלך בשיעור.

לילי המשיכה להביט בשעונה ולא ענתה להם, ופתאום הופיע בשעון מסר חדש, "ג'יימס בא לקחת אותך, אתם הולכים לבקתת הצדפים."

לילי חייכה ומיד החלה לשים את החפצים שלה בתיק.

"מירנדה? מה את עושה?" שאלה אותה מאיה, חברתה הטובה ביותר בעולם המוגלגים.

"הולכת," ענתה לילי בקצרה, שמה את תיקה על גבה והתיישבה על השולחן שלה.

"את חושבת שירשו לך ללכת לבד הביתה?" שאל אחד בתלמידים בספק, אבל לילי רק חייכה אליו.

הצלצול נשמע ואחרי שתי דקות בערך נכנסה קלי לכיתה. היא ראתה את לילי יושבת על השולחן והביטה בה בשאלה.

"באים לקחת אותי," ענתה לילי.

"אה, טוב," אמרה קלי והתיישבה לשולחן שלה והוציא את ספר החשבון. "טוב, תפתחו בעמוד 23 בגופים ונפחים..." אבל היא נעצרה בגלל שבדלת עמד בחור חתיך שאמר, "סליחה, אבל אני צריך לקחת את מירנדה,"

"אה, טוב," אמרה שוב קלי, והסתכלה על הבנות שצחקקו להן. הן הפסיקו מייד.

לילי קמה וחיבקה את ג'יימס, אחיה הגדול בן החמש עשרה. "התגעגעתי כל כך," היא לחשה לו. ג'יימס, בתשובה, ליטף את שערה ואמר, "קדימה, הולכים,"

"מירנדה, מי זה?" שאלה אחת הבנות.

"אה, זה... בן דוד שלי..." המציאה לילי, ויצאה מהכיתה בעקבות ג'יימס.

ברגע שהתרחקו מספיק מהכיתה, לילי אמרה, "אוי ג'יימס! כל כך התגעגעתי אליך!"

"גם אני אליך," הוא חייך והוביל אותה החוצה.

הם הלכו קצת ברחוב ואז ג'יימס הציע לסחוב את התיק של לילי בעצמו, והיא נתנה לו אותו. אחר כך היא שאלה אותו, "ג'יימס, כולם בסדר?"

"ברור שכן, אנחנו רק צריכים להיות אצל ביל ופלר בגלל שהם רוצים שנישאר יחד."

"בסדר," אמרה לילי, והם המשיכו ללכת יד ביד עוד כחצי שעה בדממה, עד שהגיעו לתחנת הרכבת. "בואי, עלי," אמר ג'יימס ועזר לה לעלות לרכבת. הם חיפשו תא ריק וכשמצאו, התיישבו בו ודיברו.

"מה קורה עכשיו בהוגסמיד?" שאלה לילי.

"אני לא כל כך יודע," ענה ג'יימס, "אבל אני יודע שכולם בסדר מהצד שלנו, ושהם גם הצליחו להרוג שני אוכלי מוות."

"ואיפה אמא ואלבוס?"

"הם מחכים לנו בבקתת הצדפים."

"איך מקגונגל הרשתה לכם לצאת מהוגוורטס?"

"היא הרשתה," אמר ג'יימס בחיוך.

"אני עייפה," אמרה לילי ופיהקה.

"לכי לישון, יש עוד זמן עד שנגיע,"

לילי שכבה על המושבים וחשבה על הלורד וולדמורט הנורא, והאם יהיה עוד אחד כמוהו. אחרי כמה דקות היא נרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא