עשרים שנים אחר כך

כשקמה היא עוד הייתה ישנונית, אבל היא מאוד רצה לראות את משפחתה, אז היא הלכה בעקבות ג'יימס, סהרורית, עד שהגיעו אל דלת בקתת הצדפים.

ג'יימס דפק שלוש פעמים על הדלת ואז מישהו פתח אותה. זו הייתה ג'יני, אמא של לילי, והיא נראתה עייפה ומודאגת אבל שמחה מאוד לראות את ילדיה.

"הו, לילי!" היא אמרה בקול חנוק וחיבקה אותה חזק, "אני כל כך דאגתי! אוכלי המוות אמרו שהם יהרגו אותך!" היא התחילה לבכות.

"אמא, אמא, אני בסדר," אמרה לילי, ונכנסה פנימה תוך שהיא מחזיקה בכף ידה של אימה.

"אלבוס!" קראה לילי, ורצה לחבק אותו.

"היי, מ'נשמע," הוא אמר. אלבוס היה אחיה של לילי, אשר היה גדול ממנה בשנתיים. הוא היה מאוד דומה להארי, הכי דומה לו מכל שלושת ילדיו.

לילי ניגשה לספה וישבה ליד טדי לופין, בן הסנדקות של אביה. הוא חיבק אותה.

"הכל יהיה בסדר," הוא אמר, "אני מבטיח."

לילי פתאום, כשראתה את כולם, הבינה שאביה ודודה במלחמה. היא ידעה את זה, והיא לא יודעה למה זה פתאום כל כך ברור לה. היא התחילה לבכות. "אני כל כך דואגת, כל כך,"

"די... די... הכל יהיה בסדר..."

פתאום נשמע פיצוץ והתקרה קרסה. כולם ברחו החוצה והם גילו שהם מוקפים אוכלי מוות.

טדי, ג'יימס, ג'יני, ביל ופלר רצו להילחם. אלבוס משך את לילי הצידה והם רצו לתפוס מחסה.

"אני רוצה שתברחי מפה, בסדר?" הוא אמר לה.

"לא, מה פתאום! אני לא משאירה אתכם לבד!" היא נבהלה. "ומה איתך? אתה אפילו לא סיימת שנה שנייה בהוגוורטס!"

"לילי, לכי, תברחי!" הוא צעק, ומשך אותה ממפולת האבנים של הבית ההרוס.

"לא! אני לא הולכת!" היא קראה וברחה מזרועותיו עם השרביט בכוננות.

"לילי! לילי! תחזרי הנה! לילי!" הוא צרח אחריה בבהלה, אבל היא רצה, ובדרך שיתקה אוכל מוות אחד שכמעט הטיל קללה על ג'יימס. "לילי! מה את חושבת שאת עושה?!" צעק עליה ג'יימס ורץ לקראתה. הוא הרים אותה ורץ לתפוס מחסה. "עזוב אותי! אני רוצה להילחם!" היא התעצבנה וניסתה להחליק מזרועותיו, אך לשווא.

הוא הניח אותה ליד אלבוס, והאחרון טפס בחוזקה בה, שעה שג'יימס רץ בחזרה להילחם.

אוכל מוות אחד רץ לקראת לילי ואלבוס. הוא שלח עליהם קללה כלשהי שגרמה להם לעוף באוויר ולנחות על הקרקע הקשה. לילי צרחה בכאב והתחילה לבכות. כל הגוף שלה היה מלא שריטות. ג'יימס נלחם עם אוכל מוות ששלך עליה את הקללה, והוא לא יכול היה לבוא לעזור להם.

"לילי! אלבוס!" פתאום הארי הגיע עם רון. הם היו מלאים שריטות ופציעות. רון רץ לעזור לג'יני שנלחמה עם שני אוכלי מוות בו זמנית.

הארי עזר להם לשבת. אלבוס שפשף את ראשו.

"אתם... בסדר..." לילי לחשה. מרוב כאב לא היה לה כוח לדבר. היא נפלה על האדמה שוב.

"אתם חייבים ללכת, אני לא יודע איך אוכלי המוות הצליחו להיכנס לכאן," התחיל הארי לומר בדאגה, אבל אז נשמע עוד פעם פיצוץ.

כאב... הכל החשיך, והיא לא ידעה עוד...

כשהיא קמה עוד פעם, כל כך כאב לה הראש שהיא לא פקחה את העיניים. היא שכבה על משהו רך וחמים – מיטה. איפה היא נמצאת, היא לא ידעה. היא החליטה לקום. היא פקחה את ענייה והביטה סביב. היא הייתה בבית חולים. מצידיה שכבו עוד אנשים, והיא התרוממה מעט לבדוק מי הם. אלבוס שכב בצידה השמאלי, ופלר מצידה הימני. פתאום הדלתות נפתחו והארי וג'יני עמדו בפתח עם ג'יימס, רון, הרמיוני, רוז, הוגו, ביל, וטדי. על כולם נראו פצעי הקרב, אך על כולם היה מרוח חיוך של ניצחון.

"לילי!" קראה ג'יני ורצה לחבק אותה. "איך את מרגישה?"

"מה קרה?" שאלה לילי המבולבלת.

"נלחמנו באוכלי המוות ואז נפלו עלייך ועל אלבוס הריסות הבית," אמר ג'יימס והתיישב על כיסא בין המיטה של לילי ושל אלבוס. "אבל אז אבא, רון ושאר ההילאים באו והצילו אותנו. את זוכרת? איך את מרגישה? את בסדר?" הוא הוסיף בדאגה.

"כן... רק הגוף כואב לי..." היא אמרה. "איפה אני?"

"בבית החולים הקדוש מנגו," אמר הארי. הוא היה הפצוע ביותר והמודאג ביותר. הוא ניגש לחבק את ביתו גם. "לקחנו אתכם לפה מייד אחרי שניצחנו את אוכלי המוות."

"ניצחתם?" קפצה לילי. "מה קרה? איך הצלחתם?"

"נלחמנו," חייך הארי.

"אוי, זה כל כך משמח!" שמחה לילי. "אבל כולם בסדר נכון?" היא הוסיפה בבהלה.

"כולם בסדר גמור," אמר רון. גם הוא היה פצוע מאוד. "פלר רק נפגעה מכמה קללות שיתוק, אבל היא תהיה בסדר גמור."

לילי הסתכלה על פלר ואז על אלבוס. "הייתי צריכה להקשיב לכם," היא אמרה בשקט, "אסור היה לי להילחם. אם הייתי מקשיבה אולי אלבוס היה בסדר עכשיו." דמעות זלגו על לחייה החתוכות.

"לילי, זאת לא אשמתך," אמר ג'יימס, וליטף את שערה. "ואל יהיה בסדר גמור."

בדיוק כשהוא סיים את המשפט אלבוס התעורר ושפשף את עיניו.

"אל!" קראו הארי וג'יני פה אחד ומיהרו לחבק את בנם. "איך אתה מרגיש?" שאל הארי.

"בסדר..." הוא ענה. "מה קרה?"

"נלחמנו באוכלי המוות ואז נפלו עלייך ועל לילי ועליי ההריסות של בקתת הצדפים," אמר הארי. "אני קמתי, לקחתי אתכם למקום בטוח וחזרתי להילחם. ניצחנו את אוכלי המוות, אבל כמה מהם נמלטו."

"נמלטו?" שאלו לילי ואלבוס פה אחד. "לא אמרת לי שחלק נמלטו!" הוסיפה לילי.

"כן... טוב..." אמר הארי. "לא רצינו להבהיל אותך."

"מה תעשו?" שאלה לילי.

"נחפש אותם." אמר הארי, "אני לא מאמין שזה ייקח הרבה זמן, לא הרבה הצליחו להימלט."

אחרי כמה דקות של דיבורים פלר התעוררה, והם סיפרו לה מה קרה. ביל חיבק ונישק אותה ואמר שתהיה להם קצת עבודה כי הם צריכים לבנות מחדש את הבית שלהם.

"אנחנו נעזור," אמרה הרמיוני והצביעה עליה ועל רון. "באמת, נשמח."

"גם אנחנו," אמר הארי והצביע עליו ועל ג'יני.

"תודה," לחשה פלר וחייכה. "איפה ויקטואר, דומיניק ולואיס?"

הם היו ילדיה שלה ושל ביל. כשהיא אמרה "ויקטואר" טדי זע באי נוחות על כיסאו ליד לילי.

"הם בהוגוורטס," אמר ביל. "הם בסדר, אל תדאגי."

אחרי חצי שעה הגיעו ארתור ומולי וויזלי, פרסי, צ'ארלי וג'ורג'.

הם סיפרו להם מה קרה. כולם היו כעוסים ומודאגים, אבל שמחים שניצחו בקרב.

אבל עדיין כמה אוכלי מוות ברחו לחופשי...

הפרק הקודם		הפרק הבא