קרוליין ג'יינס

היא הביטה באם הגוררת את ביתה ועיניה בהקו בזעם טהור. מציצות במכתבים ועוד מבקשות חתימה. זה של מוגלגים. טוב שלא ביקשו סלפי.

היא החליטה לקרוא את המכתב.

'לעלמה קרוליין ג'יינס,

הננו שמחים לבשרך כי נשמר עבורך מקום בבית הספר לקוסומות הוגוורטס. בנוסף על כך עברת את מבחן גאונות הקסם, את יחידה ממליונים, כך שנשמר עבורך מקום גם בקולג' הגאונות הנדירה. להפתעתנו עברו אותו עוד 2 ילדים, ממליונים אחרים. אם תרצי להירשם לקולג' עלייך לשלוח את כרטיס הזהב המצורף יחד עם ינשוף זה. ולא, תלמדי ככל המכשפה בהוגוורטס.'

בשלב הזה נאבדה סבלנותה והיא קרעה את המכתב לגזרים. היא לקחה ביס מהלחם לשבוע את הרעב העצבני.  היא לא רצתה כל קשר עם קוסמים. היא שלחה את הינשוף עם פתק אחד בודד 'אל תיצרו עוד קשר לעולם'.

היא גררה את עצמה מהרחוב אל חורשת אורנים וחיברה כמה קרשים בצמרת בצורת ריבוע, הוסיפה עוד כמה קרשים לקירות. הכנת בית לקראת החורף הקרב.

הלילה החל לרדת והיא דידתה בחוסר כוחות ועייפות אל הקרטון. היא התכסתה בשמיכה, וקורי שינה החלו לכסות את עיניה.

"כן אמא. כן, אני אצל חברה. עד 8 אני בבית. כן, כן אמא. טוב ביי אמא" צעק קול מוכר מידי במרחק 600 מטר.

האפלוליות לא נתנה לזהות בוודאות את הילדה שצעדיה היו מכוונים אליה, אבל הקול היה אישור מספק.

ג'יין סמית' הפוצית. קרוליין התכסתה בשמיכתה העלובה והתחבאה מאחורי שיח. ג'יין נראתה מרוצה מידי.

היא נעצרה בדיוק מולה. היא שרקה בשביעות רצון והתיישבה על המדרכה.

"קרוליין ג'יינס, ידעת שאת מבוקשת?" אמרה ג'יין בחיוך של מנצחים. קרוליין שתקה.

"אם בחרת להתעלם בחירה שלך, אבל אני יודעת שאת מקשיבה לכל מילה" היא הפסיקה לרגע את דיבורה המהיר, בתקווה שקרוליין תענה לה.

"בכל אופן, כמו שהתחלתי להגיד, את מאוד מבוקשת. כבר ביקשו ממך האילברמוני, בובאטון, בית ספר מוזר מברזיל, מצרים ויון" היא קיותה שקרוליין תגיב. שום תגובה. "אז במשך היום עברתי פה וראיתי טונות של מכתבים, אז הסתקרנתי, והשאלתי כמה" היא ציחקקה. זה עלה על העצבים של קרוליין, שהמשיכה לשתוק. "בקיצור, באתי להחזיר לך," היא הוציאה עשרות מכתבים מכיסיה, והניחה אותם על המדרכה. "ביי" אמרה ונפנתה ללכת.\

קרוליין קפצה על ג'יין ממאחורי השיחים. היא הורידה אותה לרצפה, מרפקה שעון על ראשה, ברכיה על רגליה.

"כל כך פשוט סמית'? חשבת שיהיה קל לסדר אותי?"

"שחררי אותי!" צייצה ג'יין ספק בפחד ספק בפקודה.

"אה, כן, בטח" ענתה קרוליין בזלזול וסובבה את מפרק ידה של ג'יין, ושחררה במהירות.

ג'יין עמדה לפלוט צווחת הצילו, כשקרוליין הניחה אצבע על שפתיה.

"מוטב יהיה לך אם תהיי בשקט" היא לחשה.

"אז באיזה עסק הסתבכת, וואה וואה" היא המשיכה לדבר, כשג'יין משותקת מרוב פחד.

"ידעת שיש לי יומולדת ולא הבאת עוגה?" קרוליין צחקה מהבדיחה של עצמה. "טוב, ניגש לעניינים, את מביאה לי אוכל טרי כל בוקר, וכל דבר אחר שאדרוש למשך שנה תמימה, תודה מתוקה" היא זרקה אותה אל השיח הקוצני הקרוב והלכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא