התבלבלות בהזמנה

הפלפאף. אני בהפלפאף. ליליאן חשבה בהלם. אבל זה היה יותר מהלם, היא פחדה.

פחדה מאוד.

האם זה היה בגלל שהסתבר שאנני היא האחיינית של דולוריס אמבריג'? האם זה היה בגלל שכול אחד מהחברים שלה שפגשה ברכבת הלכו לבתים אחרים?

ליליאן ניסתה לשחזר את מה שקרה שם. היא הייתה ראשונה. המצנפת שמה אותה אחרי חצי שנייה בהפלפאף. אנני אמבריג' בסלית'רין.

צ'רלי הדסון בגריפנדור. מייקל פליין נכנס לרייבנקלו.

ומה שהכי חשוב, העשן.

זה קרה כשאנני ניגשה לשולחן של סלית'רין. ליליאן ממש הרגישה את המבטים החמים שנעצו בה.

ואז שמה לה שהיידים שלה מעלות עשן. היא מיהרה להוריד את היידים מהשולחן וקיוותה שאף אחד לא ראה. היא כמעט נרדמה, אבל משהו לא היה טוב.

היא התרוממה והסתכלה מחוץ לחלון. על רקע השמיים הכהים עפה ציפור גדולה.

ליליאן מיהרה אל החלון, פתחה אותו והסתכלה סביב.

לא הייתה אף ציפור בחוץ. ליליאן השפילה את מבטה לאדן החלון. שם, בין כפות ידיה, נחה נוצה גדולה וכתומה.

ליליאן הרימה אותה וזיהתה אותה מיד. עוף חול החליט לעבור בסביבה. והיה רק עוף חול אחד שיש סיכוי שיעבור שם.

פוקס חזר. 

ליליאן כמעט קפצה מהחלון. ידיה האלו עשן שוב. ליליאן נשפה עליהן בזהירות.

מה שזה לא היה, הייתה לה הרגשה מאוד גדולה שזה קשור לחזרתו של פוקס.

הארייט בהתה בתיקרת האבנים של ביתן הקטירה. או שזה היה הקטה?...

היום שעבר היה נהדר. היא התחילה ללמוד להשתמש בחנית, הכירה את חבריה לביתן, והתידדה אם אחד מהחצויים הכי מפורסמים בכול הזמנים.

כן, הכול היה נהדר, פשוט נהדר.

קרח התחיל להתפשט על המיטה שלה. היא קמה במהירות. הארייט השפילה מבט אל מיטתה החצי קפואה.

גל של פחד הציף אותה. היא פתחה את דלת הביתן ורצה.

"זה דבר מצחיק, כוחות." אמר מישהו מאחוריה. היא קפאה במקום והיסתובבה במקום.

שם, כמעט מזדוויג לחלוטין אם החשכה,עמד ניקו די אנג'לו. "למה אתה מתכוון?" שאה הארייט בלחץ.

"הם אובדים טוב יותר כשאת לא רוצה להשתמש בהם," אמר. "ופחות טוב כשאת רוצה." 

קרח התחיל להתפשט מרגליה היחפות בעוד ניקו עמד שם, מסתכל כאילו שום דבר לא קורה.

איך הכירה את ניקו? החבר שלו בא לעזור לה אחרי שנחתכה מהחנית שלה באימון הראשון. ושניהם באים ביחד כמו באיסקת חבילה.

"אבא שלי שלך לי חיזיון." אמר ניקו בשלווה. "הוא אמר שאת לא אמורה להיות כאן." 

"די." אמרה. "אני לא רוצה לשמוע. תן לי לברוח והכול יהיה בסדר. אני אמורה להיות בהוגוורטס."

האמת הכתה בה. מה שאמרה היה נכון. היא צריכה להיות בהוגוורטס. היא חייבת להגיע לשם עכשיו.

לפני שדברים רעים יתחילו לקרות. 

מבט מבולבל התפשט על פניו של ניקו. הדבר האחרון שזכרה לפני שהתמוטטה, הייתה צווחת ציפור שחתכה את השמיים.

הארייט התעוררה בבהלה במיטה שלה בביתן. זה היה חלום. אבל הרגשת אי השיכות רק התחזקה.

היי, סליחה שלא כתבתי הרבה זמן, פשוט יש לי שני בתים, ושכחתי את הסיסמה,

והמחשב שלי לא בדיוק נייד... אבל יש לי משתמש אחר בשם דפמדס5, ואני כנראה אמשיך לפרסם את הפאנפיק משם...

הפרק הקודם