כל דבר שאני יכול כדי לעזור

כל דבר שאני יכול כדי לעזור

יש OC בפאנפיק, לא מהספרים המקוריים, אבל לקחתי קצת חופש יצירתי ואני מקווה שתהנו :)

הדירוג של הפאנפיק הוא NC-17 מסיבה מוצדקת (תיאורים ושפה), אז על אחריותכם בלבד...

מתרחש אחרי אירועי הספר השביעי, בעיקר מנקודת מבטו של רון.

פרק 1:

זה היה יום ארוך בשביל רון וסוף סוף הגיעה שעת הסגירה של החנות.

ג'ורג' יצא לחופשה עם אנג'לינה אתמול, ואיימי, העובדת שלהם, שלחה ינשוף היום בבוקר שהיא חולה היום וכנראה גם לא תגיע מחר. אז הוא חיפה עליהם בחנות והיה מהבוקר עד שעת הסגירה לבד. בנוסף, זה היה אחד מהימים האלה, ששום דבר לא מסתדר- אחד המדפים התפרק והמוצרים נפלו והתפזרו, הקופה התקלקלה ואחד הילדים הקיא על הרצפה והוא היה צריך לנקות את זה. הוא ידע שמחר מצפה לו יום נוסף כזה. הוא התלבט אם להישאר בדירה שמעל החנות, הוא מידי פעם נשאר לישון שם כשהוא לא רצה לחזור הביתה או שהיה צריך להיות מוקדם בחנות, אך בסופו של דבר החליט לחזור הביתה לכיכר גרימולד 12, מקווה שלראות את שני חבריו הטובים וכעת השותפים שלו, ישתפר את מצב הרוח שלו.

הוא נעל את החנות והתעתק לכיכר גרימולד, מחכה שהבית יופיע מול עיניו.

הוא חייך בינו לבין עצמו, הוא תמיד אהב לראות כיצד הבית מופיע יש מאין. למרות שהוא גדל עם קסמים מסביבו, אף פעם לא נמאס לו לראות אותם. בהתחלה היה מוזר לו לקרוא לכיכר גרימולד 'בית', וכשהארי הציע לו לעבור לגור איתו התלבט אם לעזוב את 'המחילה', אך הוא הבין שכדי לשים את המלחמה מאחוריו הוא חייב לשנות אווירה, ולו במעט. לכן החליט לעבור לגור איתו ועם הרמיוני, ועל מנת לעזור לג'ורג' להמשיך הלאה, הוא התחיל לעזור לו מעט בחנות אך זה הפך במהרה לעבודה במשרה מלאה, וכך זה היה במשך כמעט השנתיים האחרונות.

הוא הוריד את המעיל שלו, נהנה מהחמימות של הבית.

"רון?" ראשה של הרמיוני הציץ מהמסדרון כשהיא שמעה את הדלת נטרקת.

רון חייך כשראה את דמותה וכבר הרגיש שמצב רוחו משתפר. "היי".

"לא הייתי בטוחה אם תגיע היום או שתישאר לישון בדירה של ג'ורג' ", היא ניגשה לחבק אותו.

הוא הצמיד את גופה הצנום לגופו, לעודד את עצמו, "גם אני לא הייתי בטוח, אבל בסופו של דבר החלטתי לחזור הביתה. יש משהו לאכול?"

הרמיוני גיחכה, מניחה שאוכל הוא הסיבה שרון חזר. "האמת שטדי הביא אוכל לכולנו לארוחת ערב".

מצב רוחו של רון שהשתפר במעט שב ונהיה ירוד למשמע שמו של טדי, החבר של הרמיוני.

"חשבתי ששמעתי את הקול שלך, רונלד", קול עמוק אמר.

"תיאודור", רון אמר בקול יבש ולחץ את ידו של טדי וניסה לא לעוות את פרצופו למראה דמותו של הבלונדיני הגבוה. רון הזדקף למלוא גובהו שהתנשא בכמה סנטימטרים טובים מאשר טדי.

רון הסתכל על טדי כורך את ידו סביב כתפיה של הרמיוני, מעט ברכושנות לדעתו של רון. הוא תמיד היה נראה לו קצת מעצבן ויהיר, אך מאיזה שהיא סיבה רון לא ממש היה מעריץ של אף אחד מהגברים שהרמיוני יצאה איתם, וחשב שלהרמיוני מגיע מישהו יותר טוב.

 "הארי כאן?" רון שאל בשקט שהשתרר, איכשהו תמיד כשרון וטדי נפגשו היה מתח באוויר.

"כן, הוא במטבח" הרמיוני אמרה והתחילה ללכת לכיוון המטבח כשזרועו של טדי עדיין סביב כתפה.

רון נשף אוויר ועקב אחרי הזוג, כבר לא בטוח שזה היה רעיון טוב לא להישאר בסמטת דיאגון.

בעבר הרמיוני העירה כבר לרון שהוא צריך להיות יותר נחמד לטדי ולכן במהלך הארוחה רון ניסה להיות נחמד ולשאול אותו על העבודה שלו ועל מהלך היום, אך בכל פעם שהוא דיבר רון ניסה בכל כוחו לא לגלגל עיניים למשמע הטון המתייפייף והשאלות המתנשאות שהוא שאל את רון.

הארי ידע מה דעתו של רון על טדי, ולכן אחרי שיחת נימוסים בין השניים, הארי הסב את השיחה ככה שהוא זה ששאל את השאלות והאינטרקציה בין רון לטדי ירדה למינימום. רון הודה להארי בליבו והמשיך לאכול בשקט.

"האוכל טעים?" טדי שאל את הארי.

"כן, תודה רבה שהבאת אותו" הארי ניגב את פיו, "למרות שקצת נמאס לי מאוכל מוכן למען האמת".

"אני מסכים איתך. דיברתי עם הרמיוני" הוא הצמיד אותה אליו ורון לא הצליח להתאפק וגלגל את עיניו, "וחשבתי שאולי נבשל מחר ארוחת ערב נחמדה וביתית. מה דעתך שאתה וג'יני תצטרפו אלינו מחר?"

"זה נשמע נחמד. אני לא חושב שהאימון של ג'יני מחר עד מאוחר, אז אני אשלח לה ינשוף ואשאל אותה".

"מעולה. ומה איתך, רונלד?"

"לא נראה לי, תיאודור". רון אמר אולי קצת יותר מידי במהירות וחזר לאכול, אך אחרי שראה את המבט הלא מרוצה של הרמיוני על חוסר הנימוס שלו תירץ "היה לי יום ארוך בעבודה ומחר הולך להיות בדיוק אותו דבר, אז נראה לי שכבר אשאר לישון בסמטת דיאגון, אבל תודה על ההצעה."

"זו חנות תעלולים, כמה כבר קשה יכולה להיות העבודה?" גיחך.

רון ליכסן אליו מבט והתחיל להרגיש את השפעת האופי הג'ינג'י שלו, אך לפני שיכל להגיד תגובה עוקצנית, הארי דיבר, "לעבוד עם ילדים כל היום זה מעייף כמו לשמור על דרקון שנולד" ולפני שטדי יוכל לשאול מה הפירוש הוא פנה לרון ושאל "מתי ג'ורג' ואנג'לינה חוזרים מהחופשה שלהם?"

"מחרתיים" רון ענה, עדיין עצבני על הזלזול של טדי.

"ואיימי?"

"היא שלחה לי ינשוף בסוף היום ואמרה שככל הנראה היא לא תרגיש טוב עד מחר, אבל ביום שאחרי זה היא תחזור לעבודה".

 "איימי נראית חמודה וכמו מישהי שיכולה להיות בת זוג טובה, למה אתה לא מציע לה לצאת איתך?" הרמיוני שאלה.

רון הסיט את מבטו לכיוונה בהפתעה, בדר"כ הרמיוני לא התערבה בחיי האהבה של רון, לטוב ולרע.

"הרמיוני" טדי דיבר, "את יודעת שרון לא בחור של חברות".

"זה לא אומר שהוא לא יכול להיות," הרמיוני המשיכה, "איימי ממש נחמדה ו-"

"תיאודור צודק" רון קטע אותה, לא מאמין שהמילים הללו יצאו מפיו, "אני לא מגביל את עצמי לבחורה אחת".

רון ידע את המוניטין שיצא לו בשנתיים האחרונות, אחרי שהמלחמה נגמרה. אפילו ב'נביא היומי' מידי פעם צוחקים על כך שרונלד וויזלי, חברו הטוב של הארי פוטר וזה שעזר לו להביס את לורד וולדמורט, מחליף בחורות על ימין ועל שמאל. לא היה אכפת לרון מזה, זה לא שהמידע הזה היה לא נכון, אבל כן היה אכפת לו שההורים שלו קוראים את זה. זאת הסיבה העיקרית לפי דעתו שאימא שלו הפסיקה לקרוא את העיתון.

"זה לא משהו שלא ידעת כבר הרמיוני" רון גיחך למראה הסומק שעלה בלחייה.

"עדיין" אמרה ואז פנתה להארי ושינתה את הנושא כשסומק עדיין מעטר את פניה, "איך המגויסים החדשים?"

"סיוט, הם לא יודעים כלום, אני אומר לך. בקושי 'אקספליארמוס' הם מצליחים לבצע, למרות שהם עברו כבר את ארבעת החודשים של האימון הגופני. מזל שזה רק התפקיד החלופי שלי עד שבוע הבא".

"לא כולם היו בצבא דמבלדור והיה להם מורה טוב שלימד אותם את כל הדברים האלה" הרמיוני חייכה אליו.

"ואיך ההילאים לעתיד מגיבים כש'הארי פוטר הדגול' הוא זה שמלמד אותם?" רון צחק עליו וגרם להארי לזרוק עליו את קליפת התפוז שקילף לקינוח, אך רון זז הצידה במהירות והקליפה פספסה אותו. "מסתבר שאני מהיר יותר מהילאי מוסמך" הקניט אותו.

"אולי, אבל אתה יותר חכם ממנו?" ובנפנוף שרביט מהיר הקליפה התרוממה מהרצפה ופגעה לרון המופתע בפרצוף. "אולי לא יזיקו לך אימוני הילאות".

"אולי, אבל לפחות אני יודע לבצע 'אקספליארמוס'", רון חייך וניגב את המיץ מהפרצוף שלו. "נראה לי שאני אלך לישון, לפני שיזרקו עליי פה עוד פירות".

"מתי אתה צריך להיות בסמטת דיאגון מחר?" טדי שאל.

"בשמונה, שמונה וחצי " רון ענה ביובש.

"מעולה, אני צריך לעבור לגרינגוטס לפני שאני הולך למשרד הקסמים, אז נלך ביחד".

"מעולה" רון חייך אך זה לא היה חיוך אמיתי. הוא לא הצליח להחליט מה יותר מעצבן אותו, זה שטדי נשאר לישון עם הרמיוני או על כך שהם הולכים מחר ביחד לעבודה. למרות שבתוך תוכו הוא ידע מה יותר מעצבן אותו.

אשמח לדעת מה דעתכם, אז תגיבו :)

		הפרק הבא