Escape Room

טוב, אנשים, אני רוצה להודות לכל מי שהגיב. הבנתי שיש תקלה קטנה עם כל הדמויות, ולכן אני אסביר.

קארל זה הזקן מ"למעלה".

הירו זה הילד מ"שישה גיבורים", סרט דיסני מוצלח מאוד. 

היקאפ זה הנער מ"הדרקון הראשון שלי, אבל נראה שכולם הבינו, וכמובן, ניקו די אנג'לו וג'ורג' וויזלי.

אני לא רוצה להקדיש את הפרק כרגע, אבל אולי בהמשך. תודה לכל המגיבים!

ולשאלת היום, כמו שתראו בפרק, מה אתם מעדיפים, אוכל או שינה?

תשובתכם תקבע את גורל הדמויות שלנו, וכמובן, מתי הם יפגשו את הדמוויות האחרות. אני מזכירה שוב, אתם מוזמנים לכתוב לי איזה סרט, ספר, או סדרה הייתם רוצים להחזיר פנימה. משחקי הרעב נכנס. 

תודה לכולם שוב! 

אוניקס^^

הם השתעממו. זאת הייתה ההגדרה המוצלחת ביותר של מה שקרה להם בחדר. הם ישבו בחוסר מעש, כל אחד יותר משועמם מהשני. באיזה שהוא שלב, ניקו התחיל להסתובב בחדר כדי לחפש יציאה, ולמרות שניסה הכל, כולל מסע בצללים, כלום לא עבד. הוא ניסה לדרוך לתוך הצל של כולם, אבל משהו חסם אותו. הוא הניח שזה נראה מצחיק, כי יצא לו מין משחק מאולתר של פלונטר - לדרוך רק בצל בצורות שונות. שאר החדר התפוצץ מצחוק, אבל לא שהיה לו איכפת.

"זה לא שאתם מנסים," הוא אמר בגערה, ואז כל שאר החדר ניסה לצאת, חוץ מהירו, שלא הפסיק לצחוק. חלוקת התפקידים התחלקה בצורה הזאת - ניקו ניסה לערוך מסע בצללים בפינות החדר, קארל חיפש כפתור חבוי שיפתח את הדלת, היקפ גישש אחר היציאה, וג'ורג' רץ לתוך קירות וצעק מילים לא מובנות.

"אלהומורה! אוך, ברור שזה לא יעבוד! הם לקחו לי את השרביט!" הוא בעט בקיר, ואז נסוג אחורה. "אולי..." הוא לקח תנופה ורץ לתוך הקיר. "אאוץ'," פלט, כשנפל אחורה. בשלב הזה הירו נשכב על הרצפה, כמעט בוכה מצחוק. 

"משהו מצחיק אותך?" שאל ניקו בעצבים.

"טוב, כולכם נראים כמו חבורה של טמבלים. מה נראה לכם, שמי שהכניס אותנו לפה באמת יתן את האופציה לצאת בצורה כל כך ברורה? הוא יצטרך להיות חסר השכלה לגמרי, מה שלא הגיוני כי תראו איפה אנחנו." הירו הצביע על המקום, נעמד וניער אבק בלתי נראה מבגדיו. 

"טוב, מה אתה מציע לעשות בדיוק, לשבת בחיבוק ידים? לפחות אנחנו... מנסים... משהו." ניקו שאל, מנסה להסביר בתנועות ידיים מה שלא הסביר במילים. הוא לא נשמע כזה בטוח בעצמו, בהתחשב בעובדה שכל אחד עשה משהו יותר מוזר מהשני.

"טוב, תחשבו על זה קצת. חייבת להיות דלת, כי לא הגיוני שבנו את הבניין עלינו, נכון? עכשיו, הם לא רצו שנצא, אז מן הסתם זה יות מחוכם מידית. יש לנו כאן מצלמת אבטחה," הירו הצביע על משהו עגול וקטן שהשתלב מצויין בפינה העליונה של החדר. 

"מצל - מה?" התבלבל היקאפ, אבל הירו התעלם ממנו והמשיך.

"מה שאומר שחייב להיות כאן משהו מחוכם יותר, כמו קוד. הדלת כנראה מוסוואת. אבל הסוואה אפשר לנצח, עם מסתכלים מקרוב. תראו." הוא ניגש לקידמת החדר, התכופף לרצפה, שם הכניס את הזרת, בדיוק ברווח בין הקיר לרצפה. הזרת נעלמה. "רואים? הרווח בין הדלת לרצפה, כדי שהדלת תיפתח. אבל מה עם הדלת לא נפתחת כמו דלת רגילה? מה עם היא נפתחת... כלפי מעלה? כמו מוסך? אנחנו לא נוכל לפתוח אותה, ברור, הם לא יתנו לנו. אבל יש מצב שיש לי..." הוא חיטט בכיסיו עד שהוציא צלחת פטרי, כמו במעבדה. בתוכה היה משהו שחור קטן. "שקלתי לזרוק את זה כמה פעמים, אבל לא יכולתי." הוא שלף אוזניה מכיסו, כזאת אל חוטית שמתחברת לאוזן בלבד. "בסופו של דבר חיברתי את שני אלה," הוא שם אז האוזניה ופתח את המכסה של הצלחת. הדבר הקטן והשחור יצא משם.

"אה!" קארל נרתע מעט, וכמוהו גם היקאפ. 

"מה זה הדבר הזה?" שאל ג'ורג', בוחן את זה במבט מקרוב. "זה נראה כמו הדבר הזה של מוגלגים, נו, איך קוראים לו, ננה.. נינו... נו..."

"ננו טכנולוגיה? זה עובד על אותו עיקרון, רק שאני יכול לשלוט ברובוט הקטן. תראו." הירו עצם את עיניו, והרובוט הקטן זחל אל היציאה ונעלם. לאחר כמה דקות חצי קיר התרומם כלפי מעלה, חושף עשרה דלתות שונות.

"אחי, לא יכולת לעשות את זה מוקדם יותר?" שאל ג'ורג', כשהירו שם את הרובוט, האוזניה וצלחת הפטרי בתוך כיסו. 

"לא. היה מצחיק לראות אתכם מנסים."

"בואו נעוף מפה כבר." ניקו רץ לעבר הדלתות, וניסה לפתוח אותם. הדלת השניה הייתה לא נעולה. הוא פתח אותה בתנופה, וחדר ענקי נגלה לעינהם. "קדימה." דחק בהם. הארבעה רצו לעברו, וכולם נכנסו לחדר. הדלת ננעלה מאחוריהם.

"שיט," פלט ניקו, וניסה לפתוח את הדלת. היא לא זזה. "היי, ילד, תעזור כאן - "

"תסתכלו." היקאפ הצביע על הקיר שלפניהם. כולם הסתובבו קדימה. לפניהם היו שתי דלתות מעץ, אחת בצבע לבן והשניה שחור, עם ידיות תואמות. לא, לא לגמרי. הצבע השחור החיל עוד משהו, צבע כהה מדי כדי שיהיה אפשר להניח עליו את האצבע. הצבע הלבן הזכיר קצת שמנת, אבל לא היה לגמרי באותו גוון. ניקו הלך קדימה כדי לנסות לפתוח את הדלתות לפניו, אבל היקאפ עצר אותו.

"תסתכלו." הוא הצביע על הקיר מעל הדלתות. מעל הדלתות היה כתוב באדום בוהק כמה שורות בחרוזים.

"אני שונא נבואות." מלמל ניקו. "מה כתוב שם?"

היקאפ הסתכל עליו ומשך בכתפיו. "זה כתוב בשפה אחרת. אין לי מושג."

"על מה אתם מדברים? זה כתוב באנגלית." ג'ורג' דחף את שני הבנים הצידה והסתכל על הכיתוב, ואז החוויר. "אוי."

"פשוט תקרא את זה!" צעקו היקאפ וניקו.

"בסדר. 

צבע אחד הוא צבע המוות

וצבע אחד הוא צבע החיים.

לצבע הנגדי אין קור,

והצבע הנגדי לעולם יתקיים ביום.

בחרו בחוכמה, כי עליכם לבחור

אם תבחרו לא נכון, גורלכם ליפול.

בדלת אחת תבחרו בשניה,

הדלת הנגדית היא הנכונה.

אך דלת אחת מן השתיים משקרת

היזהרו, כי דלת אחת היא הקוברת."

"אוי."

 "כן."

"מה זה אומר בכלל?" התפרץ הירו, ונדחף קדימה. "תראו, יש לנו כאן חידה. בוא ננסה לפתור אותה. זה לא יהיה כזה קשה. צריך לבחור דלת אחת, זה הכל."

"כן, אבל מה לגבי 'אם תבחרו לא נכון, גורלכם ליפול'? זה לא נשמע משמח במיוחד." ענה ניקו בציניות.

"תראו, זה הולך ככה. צבע אחד הוא צבע המוות, כלומר הדלת השחורה - " התחיל הירו, אבל ניקו קטע אותו.

"זה לא מדוייק."

"למה אתה מתכוון?" 

"השאול, או במילים שלכם, גיהנום, הוא באמת כהה, אבל יש את אליסיום, בשבילכם גן עדן. שהוא כמובן, בהיר יותר. חוץ מזה, אנשים רואים את 'האור', כשהם גוססים, ולא את החושך. שלא לדבר על זה שלמלאך המוות יש כנפיים לבנות." סיים ניקו. הארבעה בהו בו.

"איך אתה יודע כל כך הרבה?" שאל היקאפ. "שלא תבין אותי לא נכון, שחור זה אחלה. אבל.."

"פשוט.. בואו נתרכז בידה." ניקו העביר נושא.

"בסדר, אז המוות הוא לבן. צבע החיים הוא הדלת הנגדית, מן הסתם שחור." אמר ג'ורג', ממשיך את הירו.

"אבל זה לא מסתדר. 'לצבע הנגדי אין קור'. מה זאת אומרת? אם הראשון שחור, השני לבן, הראשון שחור, והשני לבן, כי כל משפט מתייחס לדלת אחרת, אנחנו צריכים לבחור בדלת הלבנה." אמר הירו.

"נו?" שאל קארל. "מה הבעיה?"

"כי כמו שניקו אמר, המוות הוא לבן, אבל תראו את השורה האחרונה, שמתייחסת, לפי השיטה שלנו, לדלת הלבנה. 'היזהרו, כי דלת אחת היא הקוברת'. אז לא נוכל לבחור בלבנה." ענה הירו, מצחו מתקמט. 

"זה לא לגמרי שחור ולבן," אמר היקאפ. "יש יותר שחור ולבן מאלה. אני יודע." 

הירו הזדקף. "בדיוק! תראו, לצבע הזה אין הגדרה, נכון? הוא קצת כמו השמיים בלילה," הוא הצביע על הצבע השחור. "וזה כמו קרני השמש מבעד לעננים. אז לא נוכל לקרוא להם שחור ולבן!"

"נהדר, אז ניתן לצבעים שמות אחרים! מה זה עוזר לנו? בשום דבר!" אמר קארל, משלב את ידיו. 

"פה בדיוק החידה! הם נתנו לצבעים שמות!"

"הא? כאילו, דייזי וסיימון? היי?" שאל ג'ורג', מנופף לדלתות בידו.

"לא. תראו את החידה. 'צבע אחד הוא צבע המוות'. הם קראו לצבע מסויים 'אחד'! וכמו שניקו אמר, זה הצבע הלבן! אז אם נקרא את החידה ככה, ובמקום אחד נשים את המילה 'לבן', ובמקום 'נגדי' נשים את המילה 'שחור'..." הירו הסתכל על החידה שוב, וקרא בקול. 

"צבע לבן הוא צבע המוות

צבע לבן הוא צבע החיים.

לצבע השחור אין קור,

והצבע השחור לעולם יתקיים ביום.

בחרו בחוכמה כי עלייכם לבחור

אם תבחרו לא נכון, גורלכם ליפול.

בדלת הלבנה, תבחרו בשניה,

הדלת השחורה היא הנכונה.

אך דלת לבנה מן השתיים משקרת

תישהרו, כי הדלת הלבנה היא הקוברת."

"אבל איך נדע שההצבה שלך נכונה? מה עם זה הפוך?" שאל היקאפ. 

"אז נהיה חייבים לפתור. מוות וחיים שניהם בצבע לבן. תחשבו על זה, בית חולים הוא בצבע לבן, וגם המוות." אמר ניקו. "לצבע השחור אין קור, מה שנכון. שחור סופג אל עצמו הכי הרבה אור שמש, וככה הוא אף פעם לא קר."

"מצד שני, שחור בולע את כל הצבעים, אז יכול להיות שזה קור מטאפורי." אמר כנגד הירו.

"אתה זה שהצעת את זה! למה אתה סותר את עצמך?"

"כי אני רוצה לצאת מפה, אבל זה לא אומר שאני לא יכול לטעות." ענה בשלווה.

"בכל מקרה, נמשיך איך שניקו המשיך. למה השחור תמיד יתקיים ביום?" שאל ג'ורג'.

"צל. בגלל הצל." ענה ניקו, בטון של 'אמרתי לך'. "כל השאר המילים לא עוזרות לנו. אז במה נבחר? שחור או לבן?"

"שנעשה הצבעה?" שאל היקאפ. "מי בעד לבן?"

דממה.

"שחור?"

כל הידיים באוויר.

"אז החלטנו. שחור." ענה נהיקאפ בהחלטיות ופתח את הדלת. כולם נכנסו, ואז פלטו אנקות תסכול. לפניהם עמדו עוד שני דלתות, על כל אחת כתוב משהו אחר.

"לפחות צדקנו." משך הירו בכתפיו. "כתוב בדלת אחת 'אוכל', ובשנייה 'שינה'. אז מה בוחרים עכשיו?"

*******

"אדוני, הם בחרו בדלת השגויה. הם היו אמורים לבחור בדלת השלישית. מה נעשה?" שאל טאמביוס.

"אל דאגה," אמר המנהל. "הם יבינו את הקשר שלהם אחר כך. מה בקשר לקבוצות האחרות?"

"כולם גילו את קשר שלהם אחד לשני. חוץ מהקבוצה האקראית, כמובן, שאז אין צורך בכך." ענה קרמר מהצד. "אתה בטוח שזה היה רעיון טוב לפתוח להם את הדלת? אחרי הכל, זאת קבוצה מסוכנת."

"כן, כן, אני בטוח. עכשיו, שנשמיך רבותי? יש לנו ניסוי להמשיך." ענה המנהל חזר למסך הטלוויזיה.

הפרק הקודם		הפרק הבא