המורה לשיקויים - דרארי

היי חברים!

מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לעלות, אבל מחר מתחיל החופש הגדול ואני בהחלט אעלה יותר פעמים :)

תהנו מהפרק - מצפה לתגובות :)

--

הארי עמד נבוך בכניסה לחדרו הגדול של דראקו.

הוא הולך להשתגע פה, זה בטוח.

ובכן, הארי לא היה משהו ברקיחת שיקויים. זאת הסיבה שהביאו לו שיעורים פרטיים.

הבעיה הגדולה של הארי לא הייתה עצם העובדה שלא ידע לרקוח שיקוי, אלא שהוא צריך לעשות את זה עם מאלפוי.

כבר בשנה הראשונה שם לב הארי ליהירותו וגאוותנותו של מאלפוי.

הארי אהב לכנות אותו שרץ, בלי שום סיבה מרכזית.

הוא פשוט לא אהב אותו בשום צורה.

בכל מקרה, הוא היה צריך את השיעורים הפרטיים האלו. כמה זמן זה כבר יכול להמשך? שעה? שעה וחצי? אולי.

מה כבר יכול להשתבש?

המון. חשב הארי בדכדוך, מביט על רגליו שעליהן נעולות אולסטארס לבנות וקצת מלוכלכות.

"הממ.." אמר פרופסור סלגהורן שעמד לצידו של הארי במעט מבוכה.

"אני אשאיר אתכם כאן..להתעסק במה שאתם צריכים," אמר מביט בשני הבנים בשנה השישית.

"אני אחזור להתעסק בדפים המשעממים שלי, כן." עילץ גיחוך עצבני, תלה על עצמו אדמומיות בלחיים ויצא מהחדר.

עברו כמה שניות של שתיקה, בהן ניסה דראקו לעכל את מה שקרה פה, ומה שעומד לקרות.

הוא הביט בפוטר, אותו צריך ללמד בשעה וחצי הקרובות, ותהה איך יוכל לעשות זאת בלי לדחוף אותו למיטה.

הוא נאנח, ואז אמר,"אתה לא מתכוון להכנס?" בהרמת גבה.

הארי, כאילו התעורר, נכנס לחדר מובך.

"וסגור את הדלת!" קרא אחריו מאלפוי.

הוא סגר את הדלת ונכנס עוד כמה צעדים פנימה.

החדר של מאלפוי לא היה שונה בהרבה מחדר המועדון של סלית'רין. צבעים של ירוק וכסוף קישטו את הקירות, הספה הייתה ירוקה ומעט ישנה, ועל הקירות היו תלויים קישוטים המזכירים את סלית'רין.

"שב על הספה," אמר מאלפוי, לפניי שהארי הספיק לשאול.

כך עשה הארי, יושב על הספה ומחכה למאלפוי.

לאחר כמה שניות, בהן הארי בעיקר בהה בקיר, או לחילופין בשולחן הנמצא לידו, עליו מונח הנביא היומי, הגיע דראקו והתיישב לידו.

"שנתחיל?" שאל בזהירות את הארי.

"כן," אמר הארי והביט בעיניו הכחולות של דראקו.

"בוא נסיים עם זה."

~~

"אל תשכח לחתוך אותם אחרי שאתה פותח." אמר מאלפוי לאחר 45 דקות של שיעור, בהן לא אמרו דבר אחד עוקצני אחד כלפי השני.

שזה כשלעצמו היה מוזר.

הארי דווקא הצליח די יפה, ואפילו הבין כמה דברים.

ואומנם היה קשה לו להודות, אפילו לעצמו, אבל דראקו היה מורה דיי טוב.

לאחר הצלחת השיקוי הפשוט אותו רקחו, שאל דראקו, "אוקיי, מה הלאה?"

הם הביטו שוב ברשימה אותה העביר פרופסור סלגהורן למאלפוי, בה רשום על מה הם צריכים לעבור.

"הא.. איזה מרכיבים יכולים ליצור שיקוי מוות אם מכניסים אותם לשיקוי הלא נכון." אמר הארי בשקט, ונשען לאחור על הספה הרכה.

"הממ," דראקו כחכח בגרונו.

"אני לא יודע אם אני מרגיש מספיק בנוח לדבר על זה איתך משאר האנשים."

לסתו של הארי כמעט נשמטה. לא בגלל שלא הבין למה מאלפוי מתכוון, אלא בגלל קולו המתגרה.

"זו הייתה בדיחה?" הארי פלט.

"ברור שלא, פוטר." אמר דראקו בחצי חיוך.

"אתה יכול לגרום לשנינו למות, עם הכישורים הגרועים שלך."

הנה, שוב העוקצנות. היא חזרה.

הארי פשוט הנהן, וחזר להביא בספר השיקויים שלו.

"רק תעזור לי עם זה כדי שנוכל לסיים כבר." אמר בשקט.

"אוקיי, אז," אמר דראקו, והתקרב מעט לפוטר כדי לראות את הספר גם כן, לפניי שפתח בעוד הסבר ארוך.

לאחר כמה זמן נוסף בו הארי ודראקו למדו עוד ועוד, הגיע הרגע המיוחל.

"ובכן," אמר דראקו כשהארי סגר את הספר.

"נראה שסיימנו להיום."

"כן," ענה הארי.

"מתי אנחנו אמורים להפגש שוב?" שאל בעל כורחו.

"פרופסור סלגהורן אמר פעמיים בשבוע, אז אם כך, חמישי? באותה השעה?" הציע מאלפוי.

"כן, אין בעיה," אמר הארי ושלח לדראקו חיוך קטן.

דראקו רק החזיר לו מבט, שגרם לו להסמיק.

"אין לך קווידיץ' בחמישי?"

הארי הופתע משינוי הנושא.

"הממ.. לא. אני לא בקווידיץ' השנה."

"למה?"

הארי הביט בו בלי מילים.

"לא משנה בכל מקרה. לא אכפת לי." דראקו אמר ומשל בכתפיו.

"ניצחון אוטומטי לסלית'רין," גחך בעצבנות.

הארי חייך חצי חיוך וגלגל את עיניו, עומד לקום.

"אראה אותך בחמישי, דראקו."

לקח לשניהם כמה שניות להבין שבזה הרגע קרא הארי לדראקו בשמו הפרטי, ולא בשם המשפחה שלו כפי שהיה רגיל.

הארי כחכח בגרונו בפעם המאה לאותו ערב, וקם ממקומו לכיוון הדלת.

"הארי, חכה!" קרא אחריו דראקו.

הארי נעצר והסתובב, מביט בדראקו באי הבנה.

"מה?"

"הממ.. ובכן, אני חשבתי ש.. הממ.. העברנו את כל הערב בלי יותר מידי עקיצות, נכון?" התחיל, אבל הארי לא הבין מה כוונתו.

"אני מנסה לומר שאנחנו יכולים להיות חברים.." אמר, מביט לרצפה.

דראקו קלל את עצמו על שעומד במבוכה כזו מול הארי ונשך את שפתיו.

הארי מצמץ בבלבול, חוזר על מיליו של דראקו בראשו.

הוא באמת ביקש עכשיו שיהיו חברים?

הוא פתח את פיו וסגר שוב, לא בטוח איך לענות לשאלתו של דראקו.

הם אויבים במשך 6 שנים. איך ערב אחד שינה את דעתו של מאלפוי?

הם צריכים לנסות?

דראקו כנראה הבין את השתיקה של הארי כרומזת על שלילה, ומיד אמר "לא משנה," בלי להביט בעיניו של הארי.

הוא הרגיש כל כך מובך. מה הוא חשב לעצמו כשאמר את הדבר הזה?

דראקו הסתובב, אבל עדיין היה מתח באוויר.

"חכה," אמר הארי, מחזיר במרפקו ומסובב אותו אליו, מביט בעיניו שהביעו מבוכה קלה אבל חריצות.

"לא נתת לי זמן לענות." אמר הארי, לא מוריד את מבטו מעיניו.

"אני חושב שזה יהיה נהדר אם נהיה חברים. אנחנו בכל מקרה נבלה ביחד פעמיים בשבוע, אז לפחות עדיף שלא נשנא אחד את השני." אמר ברצינות.

דראקו הביט בו כלא מאמין. הוא באמת אמר את זה?

"זה יהיה מגניב, פוטר."

--

מקווה שאהבתם :)

הפרק הקודם		הפרק הבא