אהבה מעבר לזמן

[*] הוגוורטס, סעודת סוף שנה - 1994 [*]

"לצערי, סעודת סוף השנה היום הינה סעודת אבל ולא חגיגה למנצח טורניר הקוסמים המשולש. אנחנו נמצאים כאן היום ללא תלמיד מצטיין, חבר אהוב ומתמודד בטורניר הקוסמים המשולש, שנרצח בדם קר על ידי הלורד וולדמורט ותומכיו."
לחשושים החלו בעולם ומספר תלמידים נרעדו כשהמנהל, אלבוס דמבלדור, הגה את שמו של אדון האופל.
"הרימו כוסית לזכרו של סדריק דיגורי ההפלפאפי, איש נפלא," אמר המנהל בעצב, וכל התלמידים הרימו את כוסותיהם כשדגלי הפלפאף ניצבים סביבם, הצבע הצהוב בולט על רקע האולם השחור.
"ודבר קטן נוסף." כל הראשים הופנו אל דמבלדור בתמיהה, "בתיאבון!"
למרות האבל שכיסה את הסעודה, התלמידים המשיכו לדבר תוך כדי הארוחה, אבל שמרו על שקט, רובם שרויים באבל ואחרים פשוט חולקים כבוד. אף אחד מהם לא חשב העלה בדעתו שאולי שנה הבאה הם יעשו סעודה דומה לזכרם של ארבעה תלמידים אחרים.

בחצות בדיוק, ארבעה תלמידים שונים לחלוטין עשו את דרכם במסדרונות הוגוורטס הישר אל משרדו של המנהל. הם מלמלו את הסיסמא - צפרדעי שוקולד - ועלו במעלה המדרגות, כל אחד לבדו. אף אחד מהם לא ידע שהם עומדים לפגוש למעלה, בנוסף למנהל, אחד את השני, ובעיקר לא איזה מסע מצפה להם יחדיו.
כשאחרון מתוך הרביעייה נכנס והתפלא לראות עוד שלושה תלמידים לא מזוהים (ואת המנהל, כמובן), דמבלדור פתח את פיו כדי להסביר, אבל הוא לא הספיק לדבר כי ארבעת התלמידים הכו בו במטח של שאלות.
"למה הבאת אותנו לכאן?"
"מי אלו?"
"אנחנו מקבלים עונש?"
"עשינו משהו רע?"
"שקט, שקט," אמר דמבלדור, עוצר אותם מלשאול שאלות נוספות. "אני אסביר את הכל." בנפנוף שרביט, דמבלדור זימן ארבעה כורסאות נוחות ומרווחות, כל אחת בצבע שונה. התלמידים התיישבו, ולאחר מספר שניות הבינו את משמעות הצבעים של הכורסאות וכל נציג התיישב בכורסא המייצגת את הבית שלו בהוגוורטס.
"קראתי לכם לפה בשעה כה מאוחרת מכיוון ש... הגיע לידי מידע חשוב ומסווג. אני יודע איך להביס את וולדמורט, ואני צריך את עזרתכם לזה." דמבלדור התיישב גם הוא על כורסא סגלגלה שהופיעה מהאוויר.
"אולי תתחיל בזה שתתן לנו קצת הסברים," אמר היושב על הכורסא הירוקה - הסלית'ריני, מנסה למתן את קולו ככל האפשר, אבל לא מצליח בזה במיוחד.
"כל דבר בעתו," אמר דמבלדור בנוח, "אז ככה. התוכנית הזו קיימת כבר זמן רב, והיא תוכננה עוד לפני מפלתו הראשונה של וולדמורט, כשניסה להרוג את הארי התינוק וכשל בכך. הרעיון הוא... לשלוח קבוצה מסוימת אחורה בזמן, אל תקופתו של וולדמורט. אז הוא עוד לא היה וולדמורט, והיה תלמיד סלית'ריני בהוגוורטס הנקרא טום ואנדרולו רידל. הרעיון עלה בעקבות נבואה, שלפיה נערה חכמה ויתומה שלא נולדה פה - בבריטניה, כלומר - תצא למסע בזמן ותציל את וולדמורט עוד לפני שהפך ל... ובכן, וולדמורט."
"אז מה אתה רוצה שאנחנו נעשה?" שאלה ההפלפאפית.
"הנערה מהנבואה היא... היא נמצאת איתנו פה בחדר. וכל השאר יהיו המלווים שלה במסע הארוך."
"אדוני, הנערה מהנבואה, זו... זו אני, נכון?" הרייבנקלואית פצתה את פיה לראשונה.
"כן, יקירתי. זו את." אמר המנהל, "אתם - אליוט מסלית'רין, קאי מגריפינדור וכריסמס מהפלפאף - אתם תהיו אלו שילוו את גרייס לאנה במסעה בזמן."

תמיד שמחה לתגובות :)

		הפרק הבא