העולם איתה.

שלום, מעכשיו הסיפור יהיה מנקודת המבט של ג'וד. 

אני מודיעה מראש, בפרק הזה עומד להיות אונס. הוא לא יהיה לגמרי מפורט אבל יהיה סוג של פירוט יחסית עדין. 

____________________________________________

הם תפסו אותי ואת סדריק ביער, הם לקחו אותנו בכוח למחבוא הסודי שלהם שנמצא גם הוא ביער.

הם שמו אותנו במין כלוב יחסית גדול.

המטרה שלהם הייתה מלכתחילה לתפוס אותי, אך את סדרי הם לקחו איתי באשמתי, לא הייתי צריכה לברוח איתו..

הם שמו אותנו בכלוב ואחד מאוכלי המוות הסביר למה אנחנו כאן: "שלום ג'וד פוטר"

השפלתי את מבטי ולא העזתי להסתכל על סדריק.

סדריק הסתכל עליי בשוק טוטאלי ואמר: "מ..מה?"

לא עניתי ואוכל המוות המשיך לדבר: "אני מניח שאתם תוהים לעצמיכם למה אתם כאן. אז ככה, אנחנו עומדים להחיות את הלורד וולדמורט בעזרת שיקוי. אתם כנראה עדיין תוהים למה אתם כאן. אז ג'וד,  אנחנו נשתמש בדם שלך לשיקוי הזה. לוקח הרבה מאוד זמן להכין את השיקוי, בערך כשנה. עד שהוא לא יהיה מוכן לגמרי לא נוח את דמך ולכן אתם תשארו כאן עד שהשיקוי יהיה מוכן.

אחר כך אנחנו כבר נדאג לטפל במוות שלכם."

הייתי על סף בכי ולא ידעתי איך להגיב. סדריק הסתכל עליי בשוק ושאל: "את.. את ג'וד פוטר..?"

הנהנתי בראשי בדממה.

"למה הסתרת את זה"?

עניתי לו: "ידעתי שהם מחפשים אותי, ידעתי שאסור שידעו שאני חיה. ככה חינכו אותי עד שהגעתי לכאן, להסתיר את הזהות שלי."

חשבתי לרגע ואמרתי לו: "אני כלכך מצטערת.. אתה כאן באשמתי"

הוא חיבק אותי חיבוק חזק, ליטף את שיערי והשיב לי: "אל תדאגי, אנחנו נצא מכאן. 

גל עוד אני איתך אני מוכן למות."

הסמקתי וכמעט נמסתי מהמילים שלו.

מאותו היום שהם חטפו אותנו הם התעללו בנו קשות. כמעט ולא קבלנו אוכל וכל פעם שהתנגדנו למשהו זה נגמר ברע, הרביצו לנו חזק, הרעיבו אותנו ועוד.

-כעבור חודש-

אחד מאוכלי המוות הגיע והוציא אותנו מהכלוב. הוא קשר אותנו לעצים והלך. הבנתי שהם כבר יותר סומכים עלינו ונצלתי את ההזדמנות הזאת.

החבל של סדריק היה יחסית רפוי והבנתי שאני יכולה לשחרר אותו. הכרתי את חבריו עם הרגליים שלי ואוכל ואז לפתע שמענו את אוכל המוות מתקרב. לחשתי לו: "סדריק, תברח. תברח כל עוד אתה יכול" 

הוא ענה לי: "לא ג'וד,לא! אין מצב שאני בורח בלעדיך!"

לקחתי לו זיכרון אחד, את הזיכרון שבו הוא נבין שאני ג'וד ולא קייסי.

דמעות עלו בעיני ואמרתי לו: "סדריק אני פה בגללי ואין לי סיכוי. תציל את עצמך בשבילי"

הדמעות עלו גם בעיניו, הוא התקרב אליי ונשק אותי. זה היה רגע כלכך מושלם, איך שהוא הצמיד את שפתיו לשפתיי, הרגשתי הרגשה שלא הרגשתי בחיים וזה היה רגע פשוט מושלם. הוא הפסיק אחרי כמה שניות ואמר: "אני אוהב אותך ואני אחזור להציל אותך. אני לא אעזוב אותך קייסי אני נשבע"

אוכל המוות הגיע וסדריק דפק ריצה.

אוכל המוות הבין מה קרה והתקרב אליי באיטיות. "את חושבת שאת תצאי מזה חלק אה? חכי חכי."

הוא העיף לי בוקס כלכך חזק שכבר ראיתי שחור.

הוא התקרב אליי ורכן אל מולי כשהוא מאוד קרוב אליי.

הוא התחיל לגעת בי. "עכשיו את זאת שתסבלי" הוא אמר.

הוא התחיל להוריד את חולצתי. התחלתי לבכות ולהגיד: "לא לא, בבקשה לא אני מתחננת."

הוא התעלם ממני והמשיך.

הוא הוריד את מכנסיי ונגע בשדיי. רציתי למות, צרחתי. הוא עשה לי חתך בסכין כל פעם שצרחתי או אמרתי משהו. לא ידעתי מה לעשות.

הוא הוריד את חזייתי ואת תחתוניי ואנס אותי. צרחתי ובכיתי והוא הכאיב לי. 

הוא הרביץ לי וחתך אותי. אחרי כמה זמן הוא גמר והלך.

אני לא יכולה להיכנס להריון כי עוד לא קבלתי את המחזור הראשון שלי למרות שאני בת 15 אז לא דאגתי.

הזמן עבר לאט, אנסו אותי כמעט כל שבוע.

מאז שסדריק הלך התעללו בי הרבה יותר, הרעיבו אותי, הרביצו לי המון, רצחו אנשים מול העיניים שלי ואנסו אותי.

כל כך סבלתי שרציתי אפילו להתאבד.

כבר עברו שבעה וחצי חודשים.

אני כבר בת 16 וקצת. שנת הלימודים של שאר בעולם התחילה לפני שלושה שבועות.

מחר אמורים לקחת את הדם שלי ואז להרוג אותי.

מקודם אנסו אותי וקשרו אותי חזרה.

החבל היה טיפה רפוי, הצלחתי להתיר את הקשר. הייתי כלכך שמחה אך חיכיתי ללילה שכולם ישנו איפשהו. 

אין כאן חדרים כי אנחנו ביער.

הלילה ירד והם כבר הלכו, מי שנשאר לשמור עליי בלילה כבר ישן עמוק.

ניצלתי את ההזדמנות ופשוט ברחתי.

הייתי כלכך שבירה וחלשה,  הייתי כלכך רזה ומלאה בחבלות. בקושי הצלחתי לרוץ אבל עשיתי את מאמציי האחרונים ופשוט רצתי הכי הרבה שאני יכולה.

רצתי בערך שעה ונפלתי על הרצפה.

ראיתי חפץ מוזר, מסביב היו קולות זאבים והיה חשוך, רק אור הירח האיר.

נגעתי בחפץ והכל התערבב וזז. נחתתי על הרצפה בחבטה חזקה. זה כל מה שאני זוכרת, עברתי במפתח מעבר והתעלפתי עם הנחיתה.

 *************************************

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא