החיים על פי החיים

המזוודה שלה בקושי נסגרה.

האריזה כולה היתה מלווה בזכרונות מתוקים שכמעט ונטשו אותה במהלך החופש המוגלגי שהתעקשה להעביר – את שיעורי הבית שלה סיימה בזריזות במהלך השבוע הראשון של החופש, את חבריה מעולם הקסם לא פגשה וכמעט ניתקה קשר לגמרי – לבד ממעט ינשופים ששגרה מדי שבוע באמצעות הקטופה שלה, סוסית.

ועכשיו, יום לפני היום המיוחל – חדרה ללילי אוואנס ההבנה, יותר מתמיד, כמה היא מחוברת בכל גופה ונשמתה לעולם הקסם. או, כמה שהיא התגעגעה!

השעה כבר חצות – התאריך על צג השעון הדיגיטלי המשוכלל שלה התחלף – הראשון בספטמבר, היום הגדול. היא הוסיפה כמה סווטשרטים אחרונים למזוודה, התיישבה עליה והעבירה את הריצ'רץ' לאורך הרוכסן.

היא צחצחה שיניים בהיסח הדעת, אספה את שיערה הג'ינג'י לכדור מבולגן – כפי שעשתה בכל לילה, העיפה מבט מפקפק אחרון בפוני הצדי שעשתה לפני שבוע, וקפצה למיטתה – בידיעה שהפעם הבאה שתראה אותה, תהיה בעוד כמה חודשים טובים, בחג המולד.

הסטיה אוואנס הייתה אשה שמנמנה ונמוכה שממנה לא ירשה לילי דבר, מלבד גומות החן שלה. למרות זאת, לא היה דבר שלילי שמחה לראות מעליה, גם בהיותה בת חמש עשרה, כהיא מתעוררת – את חיוכה הבהיר של גברת אוואנס.

"בוקר טוב, אמא," היא אמרה. חיוכה של האם התרחב.

"קומי, מתוקה. השעה כבר תשע וחצי ואני רוצה שנספיק לצאת ולהתארגן בזמן. אנחנו מקפיצות בדרך את פטוניה – " "פטוניה פה?" שאלה לילי בשמחה. היא לא ראתה את אחותה שלושה שבועות.

"הגיעה אתמול בלילה," אמה חייכה בעייפות, וקמצוץ של דאגה הבזיק לרגע על פניה בזמן שירדו יחד במדרגות.

"מה קרה לפטוניה? ומה שלום אבא?" גברת אוואנס עקפה את השולחן וניגשה לחתוך ירקות. "אבא בסדר גמור, נהנה מהסיורים ולומד המון. אני באמת חושבת שנסיעת העבודה הזאת עשתה לו טוב. את יודעת, הוא הרגיש קצת לא טוב –"

"אמא," קטעה אותה לילי, מתיישבת ליד השולחן, "מה עם פטוניה.?" הסטיה ויתרה על ההצגה. היא נאנחה כשהתכופפה וציא מלפפונים מהמקרר.

"חזרה אתמול עצבנית. העניינים אתה ועם בראד לא זרמה כמו שהיא רצתה. היא החליטה לעבוד לפנימייה בצפון – רחוק ממנו. הם נפרדו."

."נפרדו?!" לילי שקעה בכסאה. אחותה פטוניה, כאילו בשביל לעצבן, יצאה דווקא עם המוזרים והמפחידים ביותר – אוגס פירקיס, וורנון דארסלי – ודווקא בראד היה מהחברים הנחמדים שלה : חכם, רגיש, אכפתי, והכי חשוב – לא מתאבק.

גברת אוואנס הניחה על השולחן קערת סלט. היא התיישבה מול לילי, והגישה לה כוס שוקו. "קוסם. צרפתי. אקדמיית בובאטון." "מה?!" "מה ששמעת. הוא אמר לפטוניה שהוא עובר בית ספר. פלט בטעות את השם בובאטון – ופטטוניה זכרה שקראת על זה פעם. היא שאלה אותו, הוא ניסה להכחיש והעניינים הסתבכו. בקיצור, העסק חוסל."

"פטוניה המסכנה!" אמה נענעה בראשה. "היא תסתדר. איבון ברגור וורנון דארסלי מהשכבה שלה עוברים אתה. היא תהיה בסדר." לילי הנהנה ופינתה את צלחתה.

פטוניה סירבה לדבר בזמן שנסעה עם הסטיה ולילי, עד שהורידו אותה בביתה של חברתה איבון, ואז ניאותה לתת לאמה חיבוק קל ושלחה בלילי מבט שאיכשהו נראה כמו חיוך פרידה עצוב. לילי השיבה לה מבט דומה, אולי חם יותר.

"מה שלום סוסית?" שאלה הסטיה, מנסה לפזר את האווירה הקשה שעוד עמדה באוויר. "משילה נוצות. רוב העופות עושים את זה באביב." גברת אוואנס צחקה. "היא מיוחדת. כמוך."

"א מ י ל י !!" רעמה של שער בלונדיני רעדה והסתובבה אל לילי. הפנים הבהירות הרגילות של אמילי באנגסטר היו בהירות ועיני הקרח שלה נצצו בהם, אך היה נדמה שהפנים השתזפו כמה רמות יותר מדי – "אם! איך היה בתאילנד?" "מדהים!" אמילי חייכה, מחבקת את חברתה ומנופפת בידה.

אודרי התקרבה אליהן, בשיערה השחור המוחלק זהרו שני פסי צבע חדשים. עינייה הגדולות כמו חייכו אליהן, והיא חיבקה אותן חיבוק עדין. אמה, מוגלגית דוגמנית ידוע, עמדה לצדה, משוחחת בלהט ומתק שפתיים עם דוגמן נוסף, שהיה אביה החורג של אודרי.

"בואו!" תפסה לילי בזרועותיהן של חברותיה, לאחר שנפרדה מאמה בחיבוק. "נמצא תא."

הם חצו את הרכבת ומהר מאוד מצאו תא דיי גדול שהיה פנוי. "אז איך היה החופש?" שאלה אודרי, סוקרת את חברותיה. "לנו בטוח לא קרה כלום מעניין –" "גם בתאילנד היה דיי שקט –" "אבל את ! אודרי, מה אתך? כל עיתוני המוגלגים דווחו על בן הזוג החדש של בתה שלל הדוגמנית אווה - אודרי , התאפקתי לא לשאול אותך!"

"אוד, יש לך חבר?" שאלה אמילי, שהייתה בת למשפחת קוסמים ולא ידעה על עיתוני המוגלגים. אודרי הסמיקה לגוון סגלגל שהחמיא לה על פניה השחמחמות.

"את יודעת איך זה עיתוני רכילות, ליל. חצי ממה שהם מספרים הוא שקר, והחצי השני הוא תוצאה של חטטנות וסודות שנקנו בכסף רב..."

לילי עוותה את פניה. "אבל – הם צודקים בקשר לזה, נכון? יש לך חבר!"

האמירה של לילי נקטעה. אדם גבוה נכנס לחדר. שיערו השחור מזדקר לכל עבר, עיניי אגוז מאחורי משקפיים, מבנה גוף רזה ושרירי, שיזוף עמוק וחיוך רחב.

"היי בנות," הוא הקדיש לכל אחחת מהן חיוך. לילי קמצה את אגרופיה והתכוננה לכבד את הצעתו הראשונה ליציאה, השנה, באגרוף מרשים. אבל ג'יימס פוטר לא העיף לעברה מבטים מיותרים. הוא פנה אל אודרי, הרים את פניה ונישק אותה על שפתיה. 

		הפרק הבא