הטעות השמינית של מנצפת המיון

אף אחד לא יכל להבין את החלטתה המשונה של מנצפת המיון באותו יום, אולי היא הייתה עייפה בהיותה זקנה בדיוק כמו הבית ספר שאותה היא משרתת ואולי היא לא הרגישה טוב באותו יום, הרי אפילו חפצים קסומים יכולים לחלות. אבל אפילו אלבוס דמבלדור לא יכל להסביר זאת שכן הטעות הספציפית הזאת שינתה את חייהם של רבים ושזרה סיפור חדש של אומץ אהבה בגידה וחברות.
אותו יום מדובר היה כמובן הראשון בספטמבר אלף תשע מאות תשעים ואחת, קבוצה של ילדים קטנים עמדו מוקפים בארבעת הבתים ולכולם עבר רעד קטן בלב כאשר המורה המאיימת והנוקשה למראה- פרופסור מקוגל הוציאה את מנצפת המיון ממשכנה החביב ומתחילה בהקראת השמות.
לחלק מן התלמידים ממוצא המוגלגי ולמיעוט שהיה ממוצא קסום לחלוטין אך רכש חיבה למשחקי ספורט באשר הם, זה נראה כמו מן פינג פונג בן מנצפת המיון לפרופסור למרות מחיאות הכפיים שלפעמים קטעו את הרצף.
"חנה הבוט"   הפרופסור קראה והמנצפת ענתה  "הפלפאף"
"טריי בוט" – "ריוונקלו"
"מיליפיסנט בלוסטרוד" - "סליתרין"
"וינסט קראב"-  "סליתרין"
"הרמיוני ג'ינג'ר" - "גריפינדור"
"נוויל לוגנבוטום" –"גריפינדור"
 עד שלבסוף השם דראקו מאלפוי הדהד, דראקו מאלפוי בהיותו היה ילד מפונק ממשפחת עתיקה ועשירה של טהורי דם, ציפה לשמוע מפי המנצפת שם אחד בעל צליל מזדחל, אך כאשר המנצפת אמרה גריפינדור ולא סליתרין הוא נשאר נטוע במקומו והאולם השתתק נראה שגם הפרופסור לא האמינה למשמע אוזניה בדיוק כמו הפעם ההיא לפני כמעט של עשרים שנה בערך שילד ממוצא דומה ממשפחת בלק התמיין לגיפרינדור ולא לסליתרין.
לבסוף המדריך משולחן גריפינדור, נער וויזלי בבירור, חשב דראקו כשראה את היצור המנומש מחא כפיים ואיתו כמעט כל האולם (למעט שולחן סליתרין שהיה עדיין המום) מחאו כפיים הפרופסור דרבנה את דראקו לקום מן הכיסא וללכת לכיוון השולחן שללא ספק לא היה אמור להיות קשור אליו בשום אופן. דראקו מאלפוי  היה הרבה דברים אבל אמיץ זה לא אחד מהם, הוא השפיל את עיניו כשהתיישב בשולחן הארוך לצד ילדה בעלת רעמת שיער איימתנית אך עם עיניים שבבירור הראו איטיליגנציה. הוא חש כלכוד בתוך סיוט, כך שהוא בקושי שם לב שהארי פוטר גם התמיין לגריפינדור והתיישב לצידו עם וויזלי ובקושי היה לו תאבון. הדבר החשוב ביותר שהוא חש צורך  לעשות היה לשלוח ינשוף לאביו שיסדר את זה. הרי יש לו את היכולת לעשות הכל, והוא לא הולך להיות המאלפוי שיבייש את שם משפחתו בכך שיסמן את עצמו ככתם גריפינדורי באילן יוחסין מרשים של סליתרין.

דראקו לא דיבר עם אף אחד, כהשמדריך הוויזלי ליווה אותם לציור של גבירה מזעזעת שניסתה להפגין בצורה מעוררת רחמים את כישורי קולה העלובים הוא גילגל את עיניו ועקב אחריו למעונות החמימים והביתיים של גריפינדור, חלק קטן בתוכו הביט בהשתאות במקום הכל כך שונה מביתו שלו שהיה התצוגה האידיאלית ליוקרה ונוקשות. המועדון היה מקושט בצבעי הבית והמדרגות הובילו אותם לחדרים שבהם הם ישנו, המזוודה שלו כבר ניצבה לצד אחת המיטות שהייתה בין מיטתו של הארי פוטר ונוויל לוגנבוטום שהמילה עלוב הייתה צורה מעוד עדינה לתאר אותו בעיני דראקו, הוא זכר אותו עוד מהרכבת שם ישב באחד הקרונות עם קרב וגויל וטחן חטיפים. הוא נכנס ומאחוריו אותה ילדה שלידה התיישב בספסל של גריפינדור שיניה מעט עקומות ושערה פרוע כאילו נכנסה אחרי שבילתה יום בחוץ כשרוחות עזות נושבות.
"מה אתה רוצה?" דראקו שאל בטון האדיש  ומלא הבוז שלו , גויל וקרב חצי מצחקקים חצי נוחרים כפי שעשו שזיהו את הטון המזלזל של דראקו לצד חוסר ביטחון של יצור אחר.
"א.. אני אמ,  אני איבדתי את-" הוא החל לומר אך  הילדה מאחוריו הזיזה אותו בעדינות והוא הפנה לה מקום ברצון, יותר ממוכן לתת לה לעשות את הדיבורים בשבילו. "נוויל איבד את קרפד המחמד שלו" היא הסבירה בטון מושלם ורגוע שהעיד שהיא כלל לא יודעת מי הוא "ראיתם אותו אולי?".
"לא ראינו שום צפרדע מטופשת" דראקו השיב "אני דראקו מאלפוי זה קרב וגויל" הוא חווה בראשו לחבריו המגודלים ונעמד "ואת?".
"הרמיוני גרינג'ר"  היא הרימה את סנטרה ונעצה את עיניה  החומות בעיניו פיו של דראקו נפתח מעט בתמיהה, היא לא השפילה אותם בבושה או צחקקה כמו פנסי וזה היה מהפנט ומסקרן בו זמנית, לדבר עם ילדה בגילו שלא התנהגה באף אחת מן הצורות האלו. אבל השם שלה הוא לא היה שם מוכר, "גרינג'ר? אני לא מזהה את השם" הוא שאל ופיו התעוות לחיוך שחצני "מה ההורים שלך עושים"
"הם רופאי שיניים" היא הסבירה מעט מתביישת ומעט נהלבת לחלוק מידע אישי "אלו אנשים שמטפלים בבעיות בשיניים בצורה מוגלגית" דראקו נרתע ממנע בחדות החיוך השחצני נהפך לחיוך מלא לגלוג טהור.
"מתקני שיניים מוגלגים" דראקו צחקק "מרתק" נוויל שהיה עדיין מאחור אחז בגלימת שרוולה של הרמיוני "הרמיוני"  הוא אמר בהיסוס "כדאי שנלך".
"החבר האידיוט שלך צודק אנחנו לא רוצים להידבק בעוד ידע מוגלגי ממך" קרב וגויל התחילו להשתנק ברגע זה עיניהם דומעות מצחוק וחתיכות אוכל מנטרות מהפה שלהם.  והרמיוני שידעה להבחין מתי מזלזלים בה יצאה בעקבות נוויל אך פניה לא מאדימות מבושה או פגועות היא הלכה בגב מורם ונגשה לתא הבא, דראקו שאהב עימותים היה מאוכזב מעט ונסוג לאחור למושב לוקח את צפרדע השוקולד הגדול ביותר מן השולחן  לפני שקרב וגויל יבחינו בו.

קרב וגויל. חברי הילדות של דראקו, האם הם יעשו כדבריו עכשיו שהוא בגריפינדור? האם הם יפנו כנגדו? ראשו של דראקו כאב הוא רק רצה ללכת לישון ולגלות שהכל סיוט או טעות שאבא שלו יכול לתקן הוא לבש את פיג'מת המשי האפורה שלו ובמקום לשוחח בהתלהבות עם חבריו לחדר  על שנת הלימודים החדשה (וויזלי האידיוט והעני ,פוטר, ילד אירי ולוגנבוטום)  הוא הסיט את הוילונות שלעגו לו בצבעם האדום העז ועצם את עיניו.


"אבא" דראקו פלט ועיניו קרועות לרווחה מביטות באופן נואש באביו, פיו של לוציוס מאלפוי רעד באופן כמעט בלתי מורגש, אחיזתו במקל ההליכה שלו התהדקה אבל עיניו שהיו זהות לעיני בנו היו קרות וחסרות כל רגש.
"אתה לא הבן שלי" הוא אמר מדגיש כל מילה ומילה "קחו אותו מכאן" הוא אמר לשתי אוכלי במוות הזוטרים שחייכו בסדיסטיות וחפרו את ציפורניהם בבשרו של דראקו, לוציוס מאלפוי  התיק את עיניו מבנו ופנה ללכת משאיר את דראקו  שפיו היה פתוח לרווחה והיה נתון לחסדיהם של אוכלי המוות ולורד וולדמורט. דראקו הרגיש שהעולם נשמט מתחתיו היו הרבה דברים שהוא פחד אבל אפילו בסיוטים הכי גרועים שלו הוא לא חשב שאביו התנכר לו.

"אבא אתה לא הולך לעשות משהו?" דראקו שאל, חצי נואש חצי תקיף "אתה הולך להשאיר אותי עם כל הבוגדי דם והבוצדמים האלה?" לוציוס בחן כמה מכתבים על שולחן העבודה שלו, לא מנעיד עפעף לנוכח דיבוריו של בנו, לאחר שתיקה ממשוכת הוא הרים את מבטו.
"אתה תישאר בהוגוורסט דראקו זה אומנם.. מביש שהתמיינת לגריפינדור במקום לסליתרין אבל אתה לא המאלפוי שהראשון שעשה זאת וכנראה גם לא האחרון אתה צריך להפיק את המירב מזה"
עיניו של דראקו התרחבו והוא הרגיש את שילוב מוזר של פחד וזעם ממלא אותו "למה? אתה בעצמך אמרת שדומ- עדיפה על הוגוורסט אני מעדיף להיות שמה במקום להיות בגריפינדור" היא הודה באופן כמעט נואש
"הארי פוטר גם המיין לגריפינדור" זו הייתה יותר הצרה יוצאת מפיו של לוציוס במקום שאלה אך לנוכח מבטו המבולבל והמעט כעוס של דראקו אביו נאנח והתקרב אליו, "התקרבות להארי פוטר היא מצב שבו תהיה רק תועלת ,דראקו, ואתה צריך לנצל את זה" אביו הסביר
"אבל הוא חבר של הויזלים המסריחים" דראקו ירק לא מבין איך התקרבות להארי פוטר עדיפה על פני האידיאולוגיה שאביו החדיר למוחו כל השנים.
"זו פוליטיקה דראקו, כמו מסיכה שצריך להשים על הפנים, זה משהו שתצתרך לתרגל להפריד בין הרגשות שלך לבין דברים שאתה צריך לעשות בכדי לקבל את הדברים שאתה רוצה או צריך בהמשך" דראקו לא באמת הבין למה אביו מתכוון אבל הוא הנהן "אילו הייתה בסליתרין לא הייתי מורה לך לעשות את זה אבל כיוון שאתה כך זה המצב האידיאלי ביותר" לוציוס חייך, ההתקרבות של דראקו לפוטר יכול להועיל בשתי מצבים הראשון הוא הנוכחי בו משפחת מאלפוי תהיה קרובה למושיע של עולם הקסמים והשני היה מצב העדיף בו עולם קסום בו הקוסמים והמכשפות הם העליונים ומשפחת מאלפוי סייעה לכלוא את היצור שמנע את זאת לקרות מוקדם יותר בימיו של לורד וולדמורט.
לאחר השיחה שהתגלתה לדראקו כבכי מר הוא הבין שהוא צריך להשים את מה שאבא שלו כינה מסכה, להתנהג כאדם אחר, אדם שלא לוהג לבוצדמים או לוויזלים אם ברצונו להתקרב לפוטר ולהיות ליד ימינו, לצערו הוא לא יוכל ללעוג אפילו ללוגנבוטום אלא להתנהג כמו איזה גמדון בית מוכה שצריך להיזהר במה שהוא אומר, דראקו כבר שנא את זה. 

		הפרק הבא