0 חרמשים
|
     
|
גמול קטלני-ננטש
היא הביאה על עצמה את המוות,<br>מוסרים לי.<br>החלטנו שאתה תחליף אותה,<br>אתה הולך למשחקי הרעב.
ננטש
|
פרק מספר 2 - צפיות: 2283
|
פרק: |
כותב: | דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: משחקי הרעב - זאנר: שאלה טובה - שיפ: אני גם אגיד לכם, בטח. -_- - פורסם ב: 08.05.2017 - עודכן: 24.07.2017 |
המלץ! 
ID : 8612
|
|
אסייס הבטתי החדר הריק, שלוש מיטות, אחת מסודרת. שתי האחרות מבולגנות לגמרי. המסודרת הייתה כמובן של ליקה, היא היית תמיד מסודרת, ילדותית אבל מסודרת. אני וג'ייקוב לא נתנו מחשבה רבה לסידור המיטה. רציתי להאמין בה, אבל ידעתי שזאת הפעם האחרונה שליקה סידרה את מיטתה. פעם אחרונה שקמה בבוקר וישבה איתנו לפני שהלכה לבית הספר, הפעם האחרונה שחיבקה את אמא, הפעם האחרונה שראיתי אותה. זה עבר, הכל עבר. תוך שבועות, נתאבל עליה. אלא המחשבות שלי המחשבות שאני לא מעז לבטא בקול. אני נכנס לחדר ונעמד באמצע, מסתובב לכניסה, מביט בשולחן הכתיבה הישן שליד הדלת. מול השולחן היה כיסא, עדין הייתה מונחת עליו חוברת מתמטיקה של ג'ייקוב. זה לא היה חשוב מאוד במחוז שתיים עשרה אבל הוא עמד על כך שילמד מתמטיקה. לא הבנתי מה הוא מוצא בזה אבל אף פעם לא אמרתי לו. ניגשתי אל המחברת והרמתי אותה בזהירות, כאילו תיהפך לאבק בנשיפה. פתחתי אותה באקראיות. אני חייב להודות שלא הבנתי כלום. מספרים וקווים, משוואות, איקסים, אותיות. הכל נראה חסר משמעות, אני אישית ראיתי רק קשקושים, כנראה מי שמבין בזה רואה איזה תרגיל. הנחתי את החוברת פתוחה על השולחן, מביט שוב על החדר. לקחתי נשימה וצעד לאחור. יצאתי מהחדר סוגר מאחורי את הדלת בדממה. בסלון אמא ישבה על המיטה שלה ושל אבא. הוא ישב לידה. שניהם הביטו ברצפה. התיישבתי ליד אמא וחבקתי אותי ביד אחת. "יהיה בסדר." לחשתי, למרות שלי עצמי הייתה אמונה קלושה בזה. היא הרימה את מבטה אל עיני. "אתה חושב?" שאלה כמעט ללא קול. לא עניתי. לא רציתי לנסות לשכנע אותה, או את עצמי, או את אבא. גם אם מחוז שתיים עשרה ינצח, אחד מהם ימות. אחד מהם לא יחזור לעולם. עברו יומיים מאז יצאו. מידי פעם הראו איך מסתדר להם ברכבת. אבל לא יותר. הטלוויזיה נדלקה פתאום. הרמנו את הראש. הטלוויזיה נדלקת בעצמה=משהו מאוד חשוב. "אני רוצה להודיע לבני מחוז שתיים הודעה עצובה במיוחד!" הכריז אלהרי. דמותו ריצדה מעט בגלל שהטלוויזיה שלנו הייתה כל כך ישנה. "ברצוני להודיע כי ליקה רולדי שמה הלילה קץ לחייה! בעת עצירה ירדה לפסים והשאירה את הפתק בו היא מוסרת כי היא ישנה ואין להעירה, הרכבת נסעה בלי מודע לנערה העומדת ומחכה. נהג הרכבת הוצא להורג בעוון בגידה!" סיים את דבריו. לקח לי מאית שנייה לקלוט את דבריו. ועוד רגע להבין מה יקרה עכשיו. זה היה ברור שזה יקרה. היה ברור שליקה לא תחזור. אבל לא ככה. לא ככה חשבתי שזה יהיה. ציפיתי לראות אותה נלחמת על חייה. "למשפחה ישלחו תמונות מזירת האירוע." הטלוויזיה נכבתה. שמעתי דמעות שקטות בצידי. קמתי והלכתי כמה צעדים לפנים. "היא מתה." קולי נשמע יבש. "היא עזבה." בכייה של אמא מאחורי התגבר. הלכתי הנוקשות לעבר הדלת ועברתי בעדה. ברגע שהייתי בחוץ התחלתי לרוץ. לא ברור לאן. פשוט לרוץ. רצתי קרוב לגדר החשמלית, איפה שאין שומרים. אחרי זמן שנדמה כנצח מצאתי את עצמי מכווץ בשלג, נותן לו לעטוף אותי. להעלים אותי. זה לא רק המוות. זה עוד מוות. המוות שלי. הם ישלחו אותי למשחקי הרעב, הם חייבים את המתמודד הזה. ואני אח של ג'ייקוב. הם ישלימו עם זה שיש גבר יותר מידי. הם רק רוצים שהמשחקים האכזריים שלהם יתקיימו. באותה שנייה הבנתי. היא לא סתם מתה, היא לא פשוט הלכה. היא השאירה מסר. היא רצתה שיבינו, זה לא משהו שאפשר להסתיר, מוות של מתמודדת לפני המשחקים. הם יהיו חייבים לדבר על זה. היא השפילה אותם. היא הראתה לכולם שאין להקשיב לקפיטול. שאנחנו חופשיים לעשות כרצוננו. יש לנו עתיד, יש לנו חיים. אנחנו לא כלי משחק בזירה שלהם. המחשבה הציפה אותי כוח מחודש, קמתי על רגלי וצעדתי אל הבית. בפנים חיכתה לי אמא שהביטה בתמונות קטנות. היא הרימה את מבטה אלי. "אני חייבת להביא לך משהו. ג'ייקוב הכין את זה, הוא רצה שזה יהיה שלך. אבל הוא לא הספיק.. הוא רצה להביא לך את זה בתור חגיגה על עוד שנה של אושר.. הוא לא יכל. ליקה השאירה את המסר במקומו.." היא הניחה את התמונות על השולחן והלכה לשידה שלה. התקרבתי לצילום בסקרנות. זה היה נוראי, בצילום ראו את ידה של ליקה, יד חיוורת היא החזיקה ברפיון נייר קטן. על הנייר היה מצויר תליון. "בוא." אמא משכה אותי אליה וסובבה אותי. היא כרכה סביב צווארי תליון, אחרי שסגרה את התופס סובבה אותי חזרה. הרמתי את התליון בזהירות. חוט זהב דקיק – לא היה לי מושג מאיפה השיג – התליון עצמו היה עגול, סמל הקפיטול נראה עליו בבירור. רציתי לקרוע אותו מעלי. אבל אמא עצרה בעדי. היא החזיקה את התליון ולחצה בנקודה מסוימת מאחורה. התליון נפתח ובתוכו התגלה עוד סמל. זה היה עורבני חקיין.
|
|
||||||
| ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |