שון פוטר

שנת 2050. שון פוטר הוא בנם הבכור של אלבוס ואמה פוטר (אלבוס פוטר, ואמה לשעבר סלמנדרה) הוא חגג את יום הולדתו האחת - עשרה לפני יומיים.

היום הראשון לספטמבר. שון יהפוך היום לתלמיד שנה ראשונה בהוגוורטס. "אבא," הוא משך את ידו של אלבוס, "מי המנהל של בית הספר?"

אלבוס חייך אליו. הוא נזכר כיצד שוחח עם אביו טרם עלה לרכבת הנוסעת להגוורטס. "טדי לופין, בנו של חבר טוב של סבא שלך." הוא חייך, "הארי פוטר? אני זוכר את השם משפחה הזה, לופין..."

הוא נראה מהורהר, "אה, כן! רמוס לופין, איש זאב הוא היה, נרצח או נהרג במלחמה על הוגוורטס, והיה לו בן." הוא הביט על אביו, מצפה לאישור, 

"כן, שון, הבן שלו הוא טדי לופין. הוא בטח ישמח שהנכד של חבר של אבא שלו ילמד בהוגוורטס!" אמה חיבקה את בנה השזוף, והוא חייך אליה והבליט את שיניו הצחורות.

אלבוס פרע את שיערו הג'ינג'י של שון, תוך כדי צחקוק. "טוב, זהו, מתוק, אתה צריך כבר לעלות!" אימו צחקה. שון התחיל להתקדם בחשש, אבל כעבור כמה שניות הוא כבר רץ.

"להתראות! נשלח ינשוף כל שבוע!" היא קראה אחריו, "או שבועיים!" צחק אלבוס, אך אמה החטיפה לו מכה בראש.

שון התקדם בחשש בין קרונות הרכבת. מספר התא שלו הוא 21. עוד בחופש הגדול חילקו לכל התלמידים של הוגוורטס פתקים שבהם כתוב מספר התא שלהם. 

כנראה משרד הקסמים והוגוורטס לא רצו שיהיה בלאגן ומריבות, ולכן נתנו לכל תלמיד מספר אקראי של תא ברכבת.

לבסוף, הוא הגיע אל תא מספר 21. בתא לא היה אף אחד. זה היה תא מרווח. על הריפוד של הספה היה מודפס הסמל של הוגוורטס, כשלידו כתוב "אקספרס".

כעבור כמה דקות הגיע נער בלונדיני. הוא התנשף ללא הפסקה, וכשהרים את מבטו אל שון, חייך אליו. "היי." הוא אמר, "היי, אני שון פוטר." 

הנער חשב כמה שניות, ואז חייך, "אז אנחנו קרובי משפחה!" הוא חייך, "איך בדיוק?" שון לא הבין, ואיך הוא היה אמור להבין?
"תקשיב, סבא שלך זה הארי פוטר, נכון?" הוא שאל. שון אישר את דבריו, "מי זה אבא שלך? ג'יימס או אלבוס?" הוא שאל, ושון הביט בו באי - הבנה, מאיפה הוא צבר את כל הידע הזה?!

"אלבוס." ענה שון, "אז סבא שלך, הארי פוטר, התחתן עם ג'יני וויזלי, וג'יני וויזלי הייתה אחותו של רון וויזלי. רון וויזלי זה סבא שלי. עכשיו הבנת?!" הוא שאל בחוסר סבלנות.

"אה, כן... אני מכיר גם את סבתא שלך, הרמיוני וויזלי, ג'ריינג'ר לשעבר, היא ממש מבריקה, היא ממש אהבה ללמוד, היא למדה פעם אחת כשפומטיקה ותעופה באותה השעה, אתה ממש מזכיר אותה.

טוב, בכל מקרה, איך קוראים לך?" הוא חייך אל הנער, "אה, צודק, שכחתי להציג את עצמי. ריאן וויזלי." הוא צחק.

"ממתקים ממתקים! עוגות קדרה! סוכריות ברטי - בוטס בכל הטעמים! צפרדעי שוקולד!" קראה המכשפה המחלקת את המתתקים, "אני קונה!" קרא ריאן, והוציא ארנק מלא בחרמשים ואוניות.

שון וריאן היו עסוקים בזלילת הממתקים. "איזה צפרדע חמקנית!" קרא ריאן בתשישות, לאחר שניסה לתפוס את צפרדע השוקולד במשך כמה וכמה דקות. "מה הבעיה?" גיחך שון, ובשנייה אחת תפס את הצפרדע, והכניס

אותה לפיו. "איך אתה עושה את זה?" שאל ריאן בקינאה, "עושה את מה?" חייך שון, "תופס את הצפרדעים הארורות!" קרא ריאן בכעס, "פשוט... תופס! הי! תסתכל מי נמצא אצלי בכרטיס של הצפרדע! הארי פוטר! 

סבא שלי!" קרא שון. לפתע נפתחה הדלת של התא ונערה בעלת שיער חום נכנסה אליו. "היי... אני וויזלי... מלודי וויזלי." היא הרימה את ראשה אל ריאן, וחיבקה אותו, "סוף - סוף יש לי קרוב משפחה ברכבת!" 

היא חייכה, "בת דודה שלי..." הסביר ריאן לשון, "אוקיי, מלודי, תכירי את שון פוטר." הוא הצביע על שון. "את מוזמנת להתכבד בסוכריות ברטי - בוטס," חייך שון, והעביר למלודי את השקית, לאחר שפינה לה מקום.

הוגוורטס - אקספרס עצרה. ברמקול של הרכבת, נשמע קול צרוד, "תלמידים ותלמידות! הרכבת להוגוורטס עצרה, לא בגלל תקלה או מקרה משונה. אין לכם למה להתחיל לדאוג, ולשלוח ינשופים להורים ולמשפחות.

פשוט, הגענו להוגוורטס!" נשמעו גיחוכים רבים בעיקר מהתאים הקדמיים, ששם ישבו רוב המועמדים לסלית'רין. אחרי כמה דקות שוב נפתחה הדלת, רק שהפעם, הופיע נער מפוקפק במיוחד, או לפחות כך נראה. הוא היה

לבוש בבגדי פאר, ושיערו השחור היה מסורק בקפידה. "וויזלי, וויזלי, ופוטר." הוא אמר בחומרה, והצביע על כל אחד מהילדים. "כדאי לכם להיזהר ממני." 

"מי זה?" זאת הייתה השאלה הראשונה ששאלו, לאחר שהנער המוזר יצא מהתא. "בוא נעקוב אחריו!" קרא שון פוטר, וברוחו הייתה הרוח של הארי פוטר, סבו. "כן!" קראה מלודי, לעומת ריאן, שהתנגד בתוקף,

"אתם רואים איזה ביריון הוא. אני לא ממש רוצה להסתבך עוד לפני שהגעתי להוגוורטס, ואני בטוח שגם אתם." מלודי הביטה בו בחומרה, "אתה לא רוצה לגלות מי הוא?" היא שאלה בערמומיות, "ומה הוא?" הוסיף שון, 

"אבל..." התחיל ריאן, אבל שון ומלודי כבר דחפו אותו לעבר הדלת. השלישיה התקדמה אל הכיוון שאליו הם ראו שהנער התקדם, ועברו בן התאים. בתא הראשון היה תלמיד שנה חמישית, מפחיד למראה, בעל שיער לבן קצוץ, 

ועיניים שחורות. בתא השני הייתה חבורה של בנות מגעילות משנה שלישית, שדיברו על אופנת הקסמים. הייתה שם גם ג'ינג'ית מפחידה למראה שקרצה לריאן. הוא אמר שהוא רוצה להקיא. בתא השלישי והרביעי לא היה אף אחד, בתא החמישי הייתה חבורת בנים משנה שביעית. לבסוף, הם הגיעו לתא השלוש - עשרה, ושם הנער היה. מדבר עם עוד שני בנים בגילו. הם התחבאו, והאזינו לשיחה שניהלו.

"אז, ככה, דרק, נראה לוויזלים האלה ולפוטר הזה את הכוח של המאלפויים." זה היה הנער. הנער השני, הבלונדיני, התחיל לדבר.

"ניקו, אתה יודע שלפוטר יש את הנפש של סבא שלו המטורלל, הארי פוטר. ואתה יודע שלוויזלים יש את הנפש של הסבא וסבתא שלהם, הרמיוני ורון," כנראה קוראים לנער שדיבר איתם ניקו, ולבלונדיני דרק.

כששמע שדרק קרא לסבא שלו, הארי, מטורלל, שון כיווץ את אגרופו במטרה לא לנסות להחטיף לו אגרוף, בידיעה שזה לא יעבוד. "קרלוס, לך תקרא לוויזלים להכנס," אמר ניקו לקרלוס, הג'ינג'י, וזה קם מיד.

"לא צריך, אנחנו כבר פה," קרא ריאן וסימן לשון להשאר ולהסתתר. הוא הקים בכוח את מלודי, והתקדם אל ניקו, דרק וקרלוס. "יש לנו כמה שאלות אליכם," פתח קרלוס, "לא נורא. גם לנו יש אליכם כמה שאלות."

אמרה מלודי, והתיישבה על הספה. אחריה התיישב ריאן, מנסה להצמד כמה שיותר למלודי. "אנחנו נתחיל," אמר ריאן, וניקו גיחך, "למה נראה לך? כמו מה אנחנו נראים לך? תלמידי שנה ראשונה כמוכם? לא, אנחנו תלמידי שנה שלישית."

הוא חייך חיוך חושף שיניים צחורות, "טוב, אז אתם חברים של הפוטר המסריח?" שאל, "למה?" התחכם ריאן, ומלודי דחפה לו מרפק בצלעות. "ניקו שאל אותך. תענה לו." אמר דרק בחומרה. "לא." התנדבה מלודי.

"מעולה. אז למה ישבתם איתו?" שאל קרלוס. ריאן התחיל להרגיש לא בנוח וניסה לקום, אבל מלודי לא נתנה לו. "אה, נכון, קרלוס, צריך ללכת להוגוורטס." אמר דרק, וקם מהספה. בעקבותיו קמו גם ניקו וקרלוס. 

"נדבר בהזדמנות אחרת, ילדים." אמר ניקו באיום, ומתח את שיערו לאחור. "אני, דרק וקרלוס, משושלת של מאלפויים קדושים. חבל שאתם לא." 

 שון, ריאן ומלודי התקדמו אל הנער הגבוה שקרא להם להתאסף, כלומר, לכל תלמידי שנה ראשונה. שמו של המדריך היה ג'יימס... כמו סבא רבה של שון.

החבורה הצטרפה בסירה אל ג'יימס ועוד ילדה קטנה ובלונדינית בשם מישל.

לאט - לאט, הם התקרבו להוגוורטס.

החבורה התקרבה אל שערי הטירה, ונכנסה.

		הפרק הבא