שון פוטר

שון, ריאן ומלודי התקדמו יחד עם ג'יימס ושאר תלמידי השנה הראשונה לעבר האולם הגדול. "טקס המיון יתקיים עוד כמה דקות," הסביר ג'יימס בחיוך. לפתע, התקרבה אל החבורה ילדה נמוכה, בעלת שיער שחור קצר, ופנים מנומשות. "סליחה?" היא אמרה בחשש, "ראיתם במקרה את פוטר, החתול שלי?" היא לחשה, ואז קלטה שהיא מדברת גם עם שון פוטר. "למה פוטר?" שאל שון בהתעניינות, "אה, סתם..." התחמקה הילדה, "בגלל שאני מעריצה שלך ושל המשפחה שלך..." היא לחשה לבסוף. "אה, בסדר," אמר שון בעצבנות, ומיד הצטער ששאל מלכתחילה את השאלה. "תלמידים ותלמידות," שון וחבריו שמעו לפתע קול עמוק. כשהם הרימו את ראשם הם ראו את טדי לופין עומד במרכז האולם, כשלידו כיסא מלכותי. "ברצוני להתחיל את טקס המיון." הוא חייך אל אישה צעירה, שעמדה מולם. "שלום, תלמידי הוגוורטס, ותלמידי שנה ראשונה, אני היא פרופסור מקגונגל, ביתה של פרופסור מקגונגל לשעבר, מינרווה מקנגונגל, ואני היא לונה מקגונגל. אני אהיה החל מהיום סגנית המנהל, וראש בית גריפינדור, כמו אימי." היא חייכה לקהל הצופים, "ובכן, נתחיל." היא לקחה מגילת קלף משולחן המורים, והתחילה להקריא את השמות, "לונגבוטום, דניאל!" היא אמרה. הילד שקראה בשמו הגיע אליה, התיישב על הכסא הפנוי וחיכה שתשים את המצנפת על ראשו. "הפלפאף," המצנפת אמרה, ופרופסור מקגונגל חייכה אליו, "לא כמו אבא שלך, מה?" דניאל הנהן ברצון ודילג לכיוון השולחנות של הפלפאף.

"ג'ונסון, מישל!" קראה מקגונגל. הילדה הקטנה והבלונדינית התקדמה בחשש אל הפרופסור, והתיישבה על הכסא. פרופסור מקגונגל שמה על ראשה את המצנפת, וזו צווחה, "רייבנקלו!" ריאן צחק, "יש לה שכל, לקטנה הזאת, מה?" שון לא ענה 

 לו. הוא חיכה לתור שלו. "ווד, ג'ורג'ו!" קראה לונה מקגונגל, והילד הגבוה התקדם לעברה. הוא התקדם לעבר הכסא, והתיישב. מקגונגל שמה את המצנפת על ראשו, "גריפינדור!" צעקה המצנפת לאחר כמה שניות. "וויזלי, מלודי!" אמרה פרופסור מקוגנגל, ומלודי רצה בהתרגשות לעבר הכסא, התיישבה ומקגונגל שמה על ראשה את המצנפת, "יש לך את האומץ, כמו לסבתך ולסבך, רון והרמיוני וויזלי... לכן,  אשלח אותך ל... גריפינדור!" צעקה המצנפת, ומלודי רצה לשולחן של גריפינדור. "קריווי, ג'יימי!" אמרה פרופסור מקגונגל, והילד הבלונדיני רץ אל הכסא והתיישב. "הפלפאף!" צווחה מצנפת המיון ברגע שמקגונגל שמה אותה על ראשו של ג'יימי. "וויזלי, ריאן!" 

ראה פרופסור מקגונגל. ריאן הלך בחשש אל הכסא, התיישב. מקגונגל שמה את המצנפת על ראשו. "כמו מלודי, קרובת המשפחה שלך, אשלח אותך ל... גריפינדור!" צעקה המצנפת, וריאן רץ בשמחה לעבר השולחן של גריפינדור. הוא התיישב ליד מלודי. "גויל, פרד!" 

אמרה פרופסור מקגונגל, והילד ההתקדם בגאווה, לעבר הכסא. עברו שתי דקות עד שהגיע אליו, אבל כשהמצנפת רק נגעה בראשו, היא צעקה, "סלית'רין!" פרד התקדם באיטיות לעבר השולחן של סלית'רין. קריאות הידד נשמעו מהשולחן שלהם. "פוטר, שון!" קראה מקגונגל, ושון התקדם בהיסוס לעבר הכסא. הוא התיישב עליו. פרופסור מקגונגל שמה את המצנפת על ראשו, "טוב, אותך אולי לא אשלח כמו את אבא שלך לסלית'רין, אתה יותר דומה לסבא שלך, הארי פוטר..." אמרה המצנפת בראשו של שון, "אז אשלח אותך ל... גריפינדור!" היא קראה, ושון רץ בהתלהבות לעבר חבריו.

 לאחר שכל תלמידי השנה הראשונה התמיינו לבתים, טדי לופין התחיל את הסעודה. על השולחנות הועמס אוכל טוב, כגון פשטידות, נקניקיות, לחמים, פירות, ועוד. שון לקח קצת מכל מזון, אבל הכי הרבה הוא לקח מהפאי תפוחים שנשאר לקינוח.

"טוב, ועכשיו, כשכולם שבעים ומרוצים, המדריכים יכולים ללוות את תלמידי שנה ראשונה לחדר המועדון של הבית שלהם," טדי לופין חייך, "ערב טוב," הוא אמר, והלך. "תלמידים, אלי!" המדריך של גריפינדור קרא לתלמידי שנה ראשונה בגריפינדור, "אני לוסיאן בלק, המדריך של בית גריפינדור," הוא חייך בחום, "עכשיו, בואו אחרי לחדר המועדון." התלמידים מיהרו ללכת אחריו. 

כששון, ריאן, מלודי ושאר תלמידי שנה ראשונה הגיעו לתמונה של האישה השמנה, לוסיאן בלק, המדריך התקדם, ואמר את הסיסמא: "דם האמיצים". תלמידי שנה ראשונה ולוסיאן נכנסו לחדר המועדון. "בחדר הבנים מספר 7 ישנו ג'ורג'ו ווד," התחיל לומר לוסיאן, וג'ורג'ו הרים את ידו בחיוך, "וג'ק סמית'." הוא אמר. "בחדר הבנים מספר 8 ישנו שון פוטר, וריאן וויזלי." שון וריאן חייכו. "בחדר הבנים מספר 9 ישנו מייק קריווי ומקס תומאס." הוא אמר. מייק ומקס חייכו, והביטו אחד על השני. "בחדר הבנים מספר 10, ישנו רוי הוץ' וקאי פאטיל." מלודי חיכתה לרגע שבו יאמר מי בת זוגתה לחדר. "עכשיו, נעבור לבנות. בחדר הבנות מספר 6 ישנו מלודי וויזלי והיילי ג'ורדן," מלודי הפנתה את מבטה בחיוך אל מי שהייתה אמורה להיות היילי ג'ורדן, אבל זאת החזירה לה מבט נגעל. מלודי משכה בכתפיה, והלכה אל שון וריאן. "בחדר הבנות מספר 7, ישנו אמה טונקס וזואי דיגורי, ולבנתיים... שכל תלמיד ילך לחדר שלו." שון וריאן התקדמו לעבר איזור הבנים, ואז, אל חדר מספר 8. 

קירות החדר היו צבועות באדום בהיר. שתי מיטות אפיריון זהובות ניצבו בפינות החדר, וספה קטנה ואדומה ניצבה באמצע החדר. ריאן מיד החליף את בגדיו לפיג'מה, ונשכב על המיטה, לעומת שון שהתיישב על הספה. הוא חשב על מאורעות היום. איך הגיע להוגוורטס, איך מצנפת המיון בחרה אותו לגריפינדור, איך אכל בסעודה, איך הגיע לחדר המועדון... "שון," קרא לפתע ריאן בעייפות, "למה אתה לא הולך לישון?" הוא שאל, והתיישב על מיטתו. "סתם... חושב," השיב שון. "על מה אפשר לחשוב חוץ מלישון?" ריאן שאל בסקרנות. שון צחק, "על מה שהיה היום, איך הגעתי להוגוורטס, איך מצנפת המיון בחרה אותנו לגריפינדור..." הוא הסביר, "אה," אמר ריאן, "לילה טוב." הוא שוב נשכב על מיטתו. שון חשב עוד קצת, ואז החליף את בגדיו לפיג'מה ונשכב על מיטתו. "לילה טוב." הוא לחש לעצמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא