חייו של הילאי

*כל הזכויות שמורות לג'יי. קיי. רולינג

זה היה עוד לילה אפלולי, חשוך, אך בעיקר- מעייף. השעה הייתה כבר 03:00 לפנות בוקר. ג'יימס צעד אל ביתו בכיכר גירמולד. צעדיו היו כבדים, והוא הרגיש את עפעפיו מבקשים להיסגר.

הלילה, אירעו חמש תקיפות באיזור תחנת קינגס קרוס. רבים היו משוכנעים שהתוקפים מנסים לשבש את תחילת הלימודים בהוגוורטס.

בעוד שבוע, יתחילו הלימודים, וג'יימס הרגיש כמה הוא רוצה לעלות עוד פעם אחת, על רכבת האקספרס. 'הוגוורטס'. חשב לעצמו ג'יימס. הוא נזכר בימים הנפלאים שהיו לו בתקופת לימודיו, ואת כל המתיחות שעשה לפילץ'. הוא ציחקק.

ג'יימס נזכר בפעם ההיא, שנכנס אל תוך חדר העינויים של פילץ', והחליף את כל הכלים המענים במקלות צמר גפן ענקיים.

הוא נזכר איך פילץ' הגיב, ולא יכל שלא לצחוק בקול. אישה זקנה צעקה לו מהחלון:"תגיד, אולי חשבת לתת לנו לישון קצת?! רק שלוש לפנות בוקר! חצוף!" האישה העצבנית טרקה את דלתות החלון ברעש, והדבר הצחיק את ג'יימס אפילו עוד יותר. למרות הכל, נשארה לו עוד טיפה של שובבות מהימים עברו. הוא מיהר אל ביתו, שלא יעיר עוד כמה אנשים עצבניים. הוא התקדם לעבר הרחוב, עד שלמולו נגלה בית, בית שרבים לא יכולים לראות.

את אותו בית, הוריש לו אביו, כיוון שלא נזקק לו עוד. הוא התקדם לעבר כיכר גירמולד 12. הוא לא נזקק למפתחות, אלא רק לשרביט. הוא מלמל לחש שאביו, ראש מחלקת ההילאים המציא, כדי שרק בנו הבכור יוכל להיכנס. ג'יימס כבר השתוקק לישון, לחלום חלומות מתוקים ולהירגע. הוא רק התחיל את ימיו כהילאי, וכבר נדרש לעצור חמש מתקפות בין לילה. הלחש פתח את הדלת, וג'יימס סיריוס פוטר צעד אל תוך ביתו. כשנכנס, הבחין מיד שמשהו לא כשורה. 'מישהו היה כאן'. חשב.

כוס מלאה במים הונחה על שולחן המטבח הישן והרעוע. צלחת ובה פירורים ושאריות הונחה על יד הכוס. 'לא יתכן שזהו קריצ'ר, אז מי זה יכול להיות?' תהה לעצמו. הוא הבחין בברז המטפטף, וניגש לסגור אותו היטב. ליד דלת הכניסה, הונחו שתי זוגות נעליים: זוג נעלי עקב שחורות ומצוחצחות, וזוג נעלי ספורט שחורות ומלוכלכות עכשיו ג'יימס היה משוכנע שלא קריצ'ר השאיר את כל הבאלגן. על המדרגות לקומה הגבוהה, הונח תיק- יד אפור ומעותר באבני חן שקופות. ג'יימס העייף עלה במדרגות בשרביט שלוף, מחכה למצוא את הפורץ. 'מי יכל לפרוץ לכאן? הבית הזה מלא בלחשי מגננה! רק אני ואבא יודעים את הלחש הפותח את הדלת!' מחשבות רבות ריצצו במוחו, וגיימס המשיך והתקדם במעלה המדרגות.

הוא הבחין באור מבצבץ מחדר השינה, והתכונן לשלוח סדרה של קללות כדי לנטרל את הפורץ. קול של אישה נשמע מתוך חדרו. "אני חושבת שהוא מחוץ לדרך, יקירי." הקול נשמע מעוד מוכר. ג'יימס חיכה, וניסה לשמוע אם עוד מישהו נמצא בתוך החדר. "כן, אני מקווה רק שהוא לא ישלח לנו כמה קללות לפני שיראה אותנו." הקול ששמע כרגע היה קול של גבר, עמוק ומוכר. ג'יימס התקדם אל דלת החדר, עדיין מוכן לתקוף עם שרביטו. הוא אחז את ידית הדלת, ופתח אותה בזהירות. "אקספליארמוס!" הוא צעק. שרביט מוכר מאוד עיפעף לעברו. ג'יימס פלט קריאת התלהבות, וראה מולו שני אנשים שמאוד רצה לראות כבר הרבה זמן.

		הפרק הבא