לא כמו שהיא כתבה

*זכויות שמורות לסטפני מאייר , כותבת דמדומים.

נקודת מבט של קארלייל :

בעוד ימים ספורים ימלאו לאסמה שישה חודשים בעודה טירונית .ישבתי בסלון , קורא בפעם האלף ואחת את ההיסטוריה של הוולטורי , ידוע שאיפשהו שם בבית אסמה מסתתרת ממני . שנאתי כשהיא עשתה זאת ופעמיים רבות זה הביך והעציב אותי. אבל לא יכולתי שלא להבין אותה . לא יכולתי שלא להבין את הפחד שלה מגברים לאחר אותם ימים שבעלה התעלל בה. לא יכולתי לחשוב על זה בלי שעצבות כבדה ורחמים יפלו עלי .
הבנתי כמה קשה לה עכשיו. לאחר ששהתה בבית עם בעל אלים , ברחה על מנת להגן על חלק ממנה ואז איבדה את החלק הזה. ואז לאחר כול המכות שחייה איתם , הגיעה להתאבד אבל אפילו זה לא הצליח לה , והגיעה לעוד בית של גבר לאחר שחוותה כאבי הפיכה נוראים. הגבר הזה שלא נותן לה לשתות את דמם של אנשים או לצאת בשעות היום ומנסה להגן עליה בכול כוחו , אבל לא לפעמים מחניק אותה בגלל הרצון שלו לעזור. לא יכולתי שלא לרחם עליה , אבל בכל הניסיוניות שניסיתי לעזור לה , חוויתי כשל , ובתוך תוכי ידעתי שאולי אני חונק אותה בפינה.

באותו יום , הכול השתנה. ישבתי וקראתי את אותו ספר , אבל אז קרא קול קטן עדין מהמסדרון , קצת רועד בשמי. הרמתי את עיניי ומהפנייה של המסדרון הציצו פניה החיוורים והמדהימים ביופיים של אסמה . חייכתי עליה בעידוד והנחתי את הספר מראה לה שאני מוכן לדבר אתה. צעדיה היו מהוססים ועל פניה החלקים נראו לחץ ופחד שאותי העציבו. לא אהבתי את זה שהיא פחדה ממני. היא הייתה לבושה בכותונת לבנה ועדינה . היא התיישבה בצדי השמאלי על הספה בצבע שמנת לשלושה אנשים.

" אסמה ?" שאלתי אותה בחיוך שמח מזה שהיא באה עלי בפעם הראשונה והתיישבה על ידי. בדרך כלל דיברנו במרחק של שומנה או חמישה מטר – וגם זה קרה רק לעיתים רחוקות בלבד.  שיערה בצבע קרמל גלש מסביב לראשה עד לחוליה הרביעית  בין החוליות החזיות ( בקו השכמות ) .   המבט בעיניה היה עצוב מעי פעם וכאשר היא הביטה עלי  הרגשתי כאילו נפל עלי בלוק אבן בכובד 557 טון. עיניה העצובות עקבו במשך מספר דקות אחר חלקיקי אבק שהתעופפו באוויר בחדר החשוך שאותו העירה רק אח שגם היא עמדה לכבות בעוד דקות ספורות.
" זה בלתי אפשרי ." קבעה וחיבקה את רגליה לחזה. שפתה התחתונה החלה לרעוד כאילו ורוצה לבכות . כנראה בפעם הראשונה בהיסטוריה שבאמת לא ידעתי מה לעשות . לא ידעתי עם להניח את ידי עליה  לנחם אותה או זה יפחיד אותה  . לא ידעתי על מה היא מדברת , לא ידעתי מה היא רוצה ממני. אך ידעתי שהיא השתנתה . מאוד . מאז שטיפלתי בה בביתה קצת מחוץ קולומבוס.  
 " מה בלתי אפשרי ?" שאלתי אותה  אבל היא לא הגיבה ולא ענתה . רק עיניה עלו לעבר עיניי ואז המשיכה שוב פעם לדבר בחידות.

" קארלייל , זה הסוואה , תחפושת . " אמרה כאשר שינתה את תנוחתה . את ידה השמאלתי השינה על הגב הספה הישנה , ידיה הימנית הונחה על רגל השמאלית שעליה ישבה . רגלה הימנית נפלה מספה וברכה נגע בברכי. לא ידעתי מאיפה היה לה  את האומץ אבל היא אסמה אן פלאט אוונסון . לאחר החיים  הקשיים שעברה ידעתי שזה יחשל  אותה .   " על מה את מדברת ?" שאלתי אותה לא מבין .  אך היא לא ענתה , ושני ידיה הושטו לעבר פני. כל אחת נוגעת בלחי אחרת וברגע הזה אני פשוט שתקתי מאובן לחלוטין , מבולבל לגמרי התנהגות שלה.  " אתה עומד בה יפה מעוד. " הוסיפה וחייכה כאילו ראתה חולם נחמד אבל החיוך כבה מהר יותר מאשר הוא הופיע וידיה נצמדו על ליבה כשיד ימין מחזיקה בידה השמאלית.  " הרי החלום זה , חייב להיגמר מתישהו. " אמרה ועזבה את החדר בריצה הערפדית שלה משעירה את ראשי מבולבל , מפוצץ ולא יודע איך להגיב.

		הפרק הבא