אמת או חובה - גרסת הקהילים

כן, כן, מודה שהרעיון שלי לפאנפיק הזה הגיע מהפאנפיק המושלם הזה בווטפאד - אמת או חובה - גירסת החצויים.

הינה הכתובת לזה-

https://www.wattpad.com/story/51178421-%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%92%D7%A8%D7%A1%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%A6%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D

זה פאנפיק נדירררר

ניסיתי לשכנע את עצמי שקיבלתי החלטה טובה. 
לא הצלחתי. 
שנטלי הסבירה לנו את החוקים ("צריך לסובב את הבקבוק עד שהוא נעצר. מי שהפקק של הבקבוק נעצר עליו הוא צריך לשאול את מי שהצד השני של הבקבוק נעצר עליו אם הוא רוצה 'אמת או חובה?'. אם הוא בוחר אמת - עליו לענות על שאלה שמי שהפקק נעצר עליו שואל; ואם הוא בוחר חובה - עליו לעשות את מה שמי שהפקק נעצר עליו החליט.") הסתכלתי על שאר הקהילים שנימצאים. ראיתי את איימי - שתערובת של התרגשות והיזדעזעות הייתה על פניה; דן - שניראה היה שיש לו כבר כמה חובות לא כל כל נעימות; המילטון- שבהה איפושהו בכיוון של הבנות; ג'ונה - שזימזם שיר בשקט; רייגן - ששברה עפרונות אחד אחרי השני מבלי להקשיב ובשינייד שכתבה דברים על החול.
מכיבן שלא ידעתי מה להרגיש ואיך להגיב להסבר, עשיתי את הדבר הראשון שעלה לי לראש - חטפתי לדן את הבקבוק מהיד וצעקתי בהתקף צחוק מזויף, "אז בואו נתחיל כבר!"
איימי הסתכלה עלי כאילו אני משוגע. 
טוב, אולי אני באמת משוגע. 
"איאן, אתה מוכן כבר להתחיל?" שאלה אותי נטלי בהתרגשות. היא נראתה כמו כלבלב חמוד ככה. 
רק שהיא בכלל לא זכר ושהיא לא כלבה. בעצם... אולי האחרון כן.
סובבתי את הבקבוק. נטלי נשענה קדימה בהיתרגשות. גם איימי. 

בזמן האחרון אני שם לב לזה שהן נהיות יותר ויותר דומות... שתיהן יפות, שתיהן שוברות לבבות, שתיהן מגניבות, שתיהן חכמות, שתיהן ערמומיות, שתיהן קצת רחמניות ושתיהם גורמות לי לרצות להעלם.

לאלאלאלאלא. אפילו על תחשבו על זה!

אני לא דלוק אפילו קצת על איימי!

אהה... לא חשבתם על זה?

פאדיחות.

בסוף הבקוק נעצר על דן והמילטון.

אוי לא. דן הולך לעשות להמילטון את המרור.

ולמרות זאת דן נראה קצת מבואס. 

למה? כי בסוף התברר שהפקק היה בכיוון של המילטון.

"מעולה האמ!" אמרתי לו בעידוד. "תראה לו מה זה!"

"לראות לו מה?" המילטון שאל.

"איך משפילים אנשים!"

"למה שאני אשפיל את דן?" שאל המילטון בבילבול.

 סטרתי לעצמי במצח.

"אמת או חובה?" שאל המילטון. 

אני בטוח שהוא יענה לו 'אמת'.

"חובה." ענה לו דן. 

פלטתי איזה נהמה שאפילו אני לא הבנתי מה המשמעות שלה.

"איאן," אמרה איימי ביאוש.

"מה?"

"תתבגר כבר." אמרה.

"אני יותר מבוגר ממך!" גילגלתי לעברה עיניים.

"באמת?" שאלה בעוקצנות. "מתי נולדת?"

"ב25 ליוני." עניתי לה.

היא ניראתה מבואסת. "אהה..."

"ייייייייששששש!!!!!!!!!! זה אומר שאני גדול ממך!" צעקתי לה. אני לא יודע למה זה הלהיב אותי כל כך. אולי בגלל שזה אומר ש... אממ... אני יותר גדול ממנה!

זה היה ניראה כאילו היא הולכת לעקוץ אותי, אז מזלי שדן עצר אותה: "וואו, בנאדם! אני נולדתי ב25 למאי!"

הסתכלתי עליו בחוסר הבנה לכמה שניות. "ולמה זה משנה?" לבסוף שאלתי.

"למה לא?" הוא משך בכתפיו.

סטרתי לעצמי במצח.

"אפשר לחזור למישחק?!" שאלה-צרחה נטלי.

"כן." דן ענה וישב רגוע במקומו.

"המילטון, יש לך חובה?" שאלה אותו נטלי.

"אמממ..." הוא חשב קצת, "לא." 

שינייד, איימי ודן הפרידו בין נטלי והמילטון, אז היא הקפה את שלושתם ולחשה להמילטון משהו באוזן.

ככל שהמשיכה להסביר חיוכו של המילטון התרחב.

הפנתי את ראשי כדי להביט בדן ומבטי עצר לשנייה על שינייד, היא ניראתה קצת מצוברחת. היא שיחקה קלות בענץ שמצאה וכתבה דברים על החול. כשגמרה מחקה את מה שלא כתבה שם וכתבה משהו אחרי. כשהבטתי בפניה הבחנתי כי היא נושכת את שפתיה קלות. מדי פעם היא עצמה את עיניה ועשתה תנועות של דיבור עם השפתיים.

"שינייד, את בסדר?" שאלתי אותה.

מבטו של המילטון הופנה מיד לעברה של שינייד.

נטלי ניראתה קצת נעלבת מזה בהתחלה, אבל לאחר כמה רגעים חיוך הפציע על פניה. היא החליפה מבטים עם איימי. מה עבר להן בראש, זה אין לי מושג.

"אהמ, המילטון," איימי כיחככה בגרונה. "אתה צריך לומר לדן את החובה שלו,"

"אהה, כן," הוא פנה לדן. "חובה עליך לצאת החוצה ולומר למישהו, 'גנבתה לי האלפקה',"

דן החמיץ פנים. "זהו?" ויצא החוצה.

האחרים יצאו אחריו. אני יצאתי אחרון (חוץ מג'ונה ורייגן)- בדיוק בזמן כדי לראות את דן תופס בחורה בלונדינית כבת גילו בכתף.

"אהה, בייב?" הוא שאל.

בייב?! החלפתי מבטים עם המילטון. מה עובר לילד הזה בראש?!

"אני רוצה לומר לך משהו מאוד חשוב," הבחורה נראתה נרגשת. היא בטח חשבה שהוא רוצה לומר לה שהוא מאוהב בה והוא רוצה להיות חבר שלה וכל שאר הדברים המוזרים שבגללן בנות תמיד מצחקקות מאחורי היד. "אני רוצה לומר..." דן נשם ונשף במטרה לאפקט דרמתי, "למה גנבת לי את האלפקה?!"

בהתחלה הבחורה הייתה המומה, אחר כך היא נראתה כאילו היא הולכת לבכות.

הייתי מרחם עליה אילו לא הייתי מנסה בכל כוחי להפסיק לצחוק. 

שמתי לב שנטלי נשענה על איימי מרב צחוק.

בין הציחקוקים היה לי מספיק זמן כדי לסטור לי במצח.

אאוץ'. הגיע הזמן שאני אפסיק לעשות את זה.

המצח כבר מתחיל לכאוב לי.

מי שמגיב ראשון מקבל הקדשה בפרק הבא :)

הפרק הקודם		הפרק הבא