שזורים בחוטי הגורל

אז קבלו במחיאות כפיים סוערות את הפרולוג (:

מדובר פה על הארי פוטר ודמדומים, אז כמובן קרדיט ענק לג'יי קיי רולינג וסטפני מאייר - שתיכן מדהימות ויצרתן עולמות מופלאים.

בעיקרון אין ממש ספוילרים, לידיעתכם.

***

הכל היה בסביבות השעה שבע בבוקר - אולי שמונה, לא יותר. אני ואדוארד חזרו מהבקתה, רנסמיי, שהגיעה כבר לגיל אחד-עשר* וגדלה באופן רגיל למדי, מחזיקה חזק את ידי.

כשנכנסו לבית רחב הידיים של משפחת קאלן, לא היה נראה שחל שינוי. אמט צפה בשידור חוזר של איזה משחק כדורגל, שואג מדי פעם, כרגיל. ג'ספר ישב על אחת הספות ושיחק בשערותיה של אליס, שהתפרקה עליו והביטה בו באהבה. רוזלי ישבה ליד פסנתר הכנף הגדול וניגנה לעצמה מנגינות פשוטות. אסמה וקארלייל לא נראו באזור.

כשנכנסנו, כולם הרימו את מבטם אלינו לשבריר שנייה ומיד אחר כך חזרו לעיסוקיהם, מלבד רוזלי, שהתקדמה בצעדים חינניים אל עבר רנסמיי, שחיכתה לה עם חיוך רחב על הפנים.

"הלו, מתוקה." רוזלי חייכה אל עבר האחיינית שלה וחיבקה אותה. רנסמיי נגעה בפניה של רוזלי, מראה לה משהו, ולאחר מכן רוזלי הנהנה, הובילה אותה אל הפסנתר הענק והושיבה אותה לידה בנינוחות.

"איפה קארלייל ואסמה?" שאלתי, לא מכוונת את השאלה למישהו מיוחד.

"יצאו לצוד," מלמלה אליס ממקומה על הספה.

כאילו עמדו בחוץ כל הזמן ורק חיכו לרגע להיכנס, קארלייל ואסמה נכנסו לבית בקלילות, עיניהם בהירות כלאחר צייד.

"טוב שהגעתם," אמר קארלייל וסימן לכולם להתכנס סביב הספה.

"קרה משהו?" שאלה אליס בדאגה, "בכל מקרה, אני לא ראיתי כלום, לפ-"

קארלייל קטע אותה בחיוך. "זה לא משהו שהיית אמורה לראות, אליס, אם התאוריה האחרונה שלנו נכונה. אף אחד לא מאשים אותך, כמובן - גם אם זה היה משהו שיכולת לראות."

התאוריה האחרונה, כמו שקארלייל כינה אותה, היא שאליס יכולה לראות דברים רק בנוגע ליצורים שהיא הייתה - בגלל זה היא לא יכולה לראות את ג'ייקוב בתחזיות שלה, וכך גם לא את רנסמיי.

"אני לא אוהבת להישאר עיוורת," רטנה אליס.

"תסתגלי," גיחכתי, "כולנו ככה כל החיים שלנו."

"אז כמו שהתחלתי לומר…" התחיל קארלייל מחדש, "יש לי בשורות."

"זה אמור להיות טוב או רע?" שאל אמט בקולו הכבד.

"זה כבר תלוי בכם." חיוך דקיק נפרש על פניה של אסמה.

הסרתי לרגע את המגן שלי - משהו שלמדתי לעשות עם זאפרינה וקייט כשהוולטורי עמדו לחסל את כולנו - וחשבתי, נו באמת, מה זה? בידיעה ברורה שאדוארד ישמע את זה.

וצדקתי. אדוארד הפנה אלי את מבטו ולחש לי ישר באוזן, "חכי ותראי."

הצלחתי למנוע את אנחת העונג שעמדה להתפרץ מפי כשפתיי השיש של אדוארד התחככו באוזני. גם לאחר השינוי שלי, אף פעם לא הפסקתי להתהפנט מהיצור המדהים שהיה לצידי.

"הוולטורי," המשיך קארלייל, וצמרמורת חלפה בגופי למשמע השם. אדוארד חבק את מותני בידו. "או ליתר דיוק - ארו, השלים עם איזה חבר ותיק שלנו מהמאה התשע-עשר, אני חושב. אז החבר הזו שלו… הוא קוסם."

"מה, כמו מורגן לה פיי**?" התבדח ג'ספר.

"מורגן לה פיי?" שאלתי בבלבול.

"אני מניח שכשאני ביקרתי בחצרו של המלך ארתור את עוד לא נולדת, בלה." ג'ספר חייך בעוד אמט מגחך מאחוריו.

המשכתי להביט בו באותה הבעה מבולבלת עם כי התאפקתי לא לגחך מעט.

"אני מניח גם שעל קמלוט לא שמעת," ניסה ג'ספר אחרת.

"לא, בלה יותר בקטע של אנקת גבהים," אמר אדוארד, משועשע. תקעתי בו מרפק.

"אז הם השלימו, טוב ויפה. איך זה מתקשר אלינו?" שאלה רוזלי, קוטעת את שיחת-המאה-ה-5.

"עכשיו, לאחר שהעניינים ביניהם הסתדרו, ארו מאוד רוצה לחזק את הקשרים בין הערפדים לקוסמים."

"ו…?" חיכיתי להמשך.

"ובגלל שאנחנו לא שותים דם אדם, אנחנו אמורים להגיע לבית הספר של הקוסמים וללמוד שם," אמר אדוארד כהד למחשבותיו של קארלייל.

"מגניב!" רנסמיי הייתה הראשונה שפצתה את פיה.

ואז התחיל מטר של שאלות.

"איפה נצוד?"

"אנחנו אמורים לעשות קסמים? איך?"

"אוי לא, אני אשאר עיוורת כל עוד נהיה שם?"

"הם יודעים שאנחנו ערפדים?"

"איפה בית הספר הזה?"

"כמה זמן נהיה שם?"

"אנחנו הערפדים היחידים שמגיעים?"

"לאט לאט," קארלייל גיחך, "נצוד ביער שיש שם. אתם תנסו לעשות קסמים - בכל זאת, אנחנו לא יודעים איך ואם זה עובד אצל ערפדים - ואם זה לא ילך, עדיין יש המון שיעורים שלא צריך בשבילם יכולות קסומות. אליס, ככל הנראה לא תוכלי לראות כשתהיי ממש קרובה אליהם, אבל ככל הנראה עדיין תוכלי לראות מדי פעם - בעיקר עם יהיו בסביבתך כמה שיותר ערפדים. הם יודעים על הערפדים, כן, וזה באישור הוולטורי, אל דאגה. אני לא בדיוק יודע את המיקום המדויק אבל יגיע מישהו שייקח אתכם אל בית הספר. ולא רק אנחנו מגיעים - גם המשפחה מדנאלי - טניה, קייט, אלייזר וכרמן, וגם גארט שהצטרף אליהם." סיים קארלייל את ההסבר במהירות.

"גארט יצליח לשלוט על עצמו?" תהה אדוארד בקול. גארט לא היה ערפד חדש - למעשה, הוא היה מהבוגרים יותר - אבל רק לאחרונה, אחרי הקרב מול הוולטורי, הוא הצטרף לאורח החיים הזה והתנזר משתיית דם אדם.

"אתם תעזרו לו," אסמה חייכה, "בדיוק כמו שהוא עזר לנו להגן על נסי." היא ליטפה את שערה הרך.

"טוב, אני בפנים," רעם אמט, חושף את שיניו. כולם הנהנו אחריו, ממלמלים "כנ"ל" או "גם אני" חלשים.

"מצוין," אמרה אסמה, "אז תתחילו לארוז, כי אתם נוסעים לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות."

 ***

*אני יודעת שלפי הספרים רנסמיי מתבגרת בקצב מהיר עד שהיא מגיעה לגיל 17 ושם עוצרת, אבל כאן זה פאנפיק ובגלל שלא חייבים לשמור על הכללים (^-^) החלטתי שנסי מתבגרת מהר עד גיל 10, שם היא עוברת לצמיחה רגילה ובגיל 17 היא עוצרת לגמרי ;) 

**מורגן לה פיי (אנגלית: Morgan le Fay; נקראת גם מורגנה או פה מורגיין) היא פיה קוסמת מהרומאנסות והאגדות הקשורות בחצרו של המלך ארתור. מקור הביטוי פטה מורגנה הוא בתרגום שמה לאיטלקית. (מתוך ויקיפדיה)

 ***

אז זהו לפרולוג. ממש אשמח לתגובות, דירוג, המלצות, הרשמות - הכל ~

		הפרק הבא