נקודת מבט

אם רק הייתי מצליח להגיע לבקבוק השמן הזה! חשב דראקו בזמן שהכיסא הרעוע שלקח הכשיל אותו במשימת ההגעה לבקבוק השמן.

דראקו ניסה להכין בעצמו ארוחת צהריים, למרות שלא ידע כלום בבישול. לא עלה בדעתו לזמן את בקבוק השמן מהמדף. החיים עם הרמיוני היו נפלאים, אבל לפעמים דראקו הרגיש שהיא עושה יותר מדי.

******

"דראקו! הספר הזה פשוט נהדר!" התחילה הרמיוני בשיבוחים על ספר שהיא קראה שנכנסה למטבח. "מה לעזאזל?"היא אמרה בעוד שראתה את דראקו קופץ מכיסא מתנדנד, מנסא להגיע אל בקבוק השמן, תופס אותו, מנסה להתייצב על הכיסא ברגל אחת, שבקבוק השמן נפתח ונשפך על שערו ופניו. לבסוף הוא נפל על הרצפה, צלעותיו ומפרק ידו הימנית נשברים בקראק מחליא שהוא יורק שמן ושיערו ספוג.

שיט! היא חשבה, רוכנת אל דראקו.

"אתה בסדר?" שאלה אותו בדאגה. " שברת משהו?" המשיכה. 

"אני חושב ששברתי את היד והצלעות." התבכיין דראקו חלושות.

"אפיסקי" כוונה את שרביטה אל צלעותיו. "יותר טוב?" שאלה. הוא הנהן בראשו.

"את היד אני לא יכולה לתקן. אתה תצטרך גבס. פרולה." היא אמרה וגבס נכרך סביב ידו של דראקו.

דראקו התרומם בקושי רב, עשה חצי צעד וכשל. למזלו הגדול, הרמיוני תפסה אותו רגע לפני שפגע בריצפה. היא תמכה בו עד שהגיעו לסלון ושם השכיבה אותו על הספה, ראשו על ברכיה.

"האם היה פעם סלית'ריני שאמר לך שאת המכשפה הגדולה בדורך?" שאל אותה באהבה.

"לא שזכור לי" ענתה הגריפינדורית בחיוך ונשקה לו.

"אז אני אהיה הראשון. את המכשפה הגדולה בדורך, ואני מאוהב בך לגמרי!" הוא חייך.

היא נמסה מחיוכו מדבריו ומרמת הרומנטיקה שלו. הם התנשקו בשנית.

"ועכשיו, דראקו לוציוס מאלפוי." היא פנתה בתקיפות והוא נבהל מעט. כשהיא השתמשה בשמו המלא זה בדרך כלל כלל צעקות והרבה מאוד צרות. "מה, אם יורשה לי לומר לעזאזל ניסית לעשות?!" היא שאלה ונזפה בו במבטה, הוא התכווץ מעט.

"ארוחת צהריים?" הוא אמר בחיוך מצטדק. היא גילגלה את עינייה.

"מה ניסית להכין?"שאלה בתסכול.

"ספגטי..."

"חכה כאן, אני אסיים את זה." היא אמרה באנחה.

כדקה לאחר שהרמיוני נכנסה למטבח, התחיל גלאי העשון לצפצף, וכעבור כמה שניות נשמעה צרחה.

"הרמיוני!" דראקו צעק ורץ למטבח. האדרנלין שטף את גופו והוא שכח ככל הנראה מידו העטופה בגבס ומצלעותיו המחלימות.

"דראקו! הצילו!!! אש!!!" נשמע קולה של הרמיוני. דראקו הזמין מיד את המטף המוגלגי ונכנס למטבח שהוא משפריץ קצף רב. הוא פילס דרך אל הרמיוני וכיבה את שאריות האש.

"דראקו!" היא צעקה וצנחה אליו, מתייפחת. 

"די, די, זה נגמר. כיביתי את האש." הוא לחש, מנסה להרגיעה.

"מה קרה כאן?" שאל האותה לאחר שנרגעה ובחן את המטבח השרוף. הוא בחן גם אותה, חוץ משיערה שנחרך קצת, וההלם הכללי שהייתה שרויה בו, היא לא נפגעה.

"הסתובבתי לרגע מהכיריים ורגע אחריי הייתי לכודה באש!" הרמיוני הסבירה לו.

דראקו הניף את שרביטו והמטבח סודר מחדש.

"אז מה אתה אומר דראקו, שננסה להכין עוד פעם אוכל או להזמין פיצה?" שאלה אותו הרמיוני.

"אם את רוצה עוד תאונות ננסה לבשל." השיב הבלונדיני. יחד הם הגיעו למסקנה: "פיצה!"

"טוב, בוא. יש לנו אורחים היום..."

*************

את מי דראקו והרמיוני יכולים לארח?

פרק חדש דנדש. בבקש תגיבו... שיבוחים\ הערות יתקבלו בברכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא