give me love

הגעתי לתחנת הרכבת. סוף סוף:הגוורטס אקספרס.

מהיום שנולדתי, הורי היו גאים לומר שאהיה מכשפה מאוד מוכשרת והרבו לספר לי כל ערב, לפני השינה איך היה ללמוד בהגוורטס- מהנסיעה, לטקס המיון עד ליום האחרון.

התרגשתי מאוד לראות במו עיני על מה הם דיברו.

אחרי הנסיעה הארוכה, טקס המיון והסעודה המכובדת הלכנו אחרי המדריכים לחדר המועדון, לא לפני שנתקלתי בילד בלונדיני, מאוד מתנשא.

הוא הסתכל עליי, הייתי יכולה לומר שהוא היה נראה מאוד מבולבל, אבל איכשהו הוא החזיק את עצמו קצר ולא אמר שום מילה והתרחק ממני.

מאוחר יותר הבנתי שזה 'אחד ולא אחר מאשר...', כמו שחברותי אמרו, דראקו מאלפוי.

                                                                                                      ***

נשף חג המולד של תלמידי השנה הרביעית היה מעבר לפינה.

לכל החברות שלי היה עם מי ללכת והייתי היחידה שכנראה לא הלכה.

הנשף עמד להתחיל וישבתי במיטה, מכורבלת בשמיכה עם ספר. למה שאני אלך? ללכת לבד זה טיפשי וזה נראה מאוד מגוחך.

הבנות ניסו לשכנע אותי לצאת מהמיטה ולהתלבש, אבל סירבתי בתוקף.

הן לא הקשיבו.

כל אחת לקחה על עצמה משימה, אחת איפרה אותי, אחת אחרת סידרה לי את השיער, זו סידרה את השימלה, וזאת החליטה שהיא תוקעת לי תכשיטים.

הן שלחו אותי ללבוש את השמלה וכבר לא יכולתי להתנגד. בצייתנות לבשתי את השמלה וכשיצאתי הן נדהמו. 

"את כל כך יפה!"אחת מהן צעקה.

"תשכחי מבנים, את לא צריכה בן זוג, בנים הם טיפשים!" אמרה אחרת.

חייכתי וקיבלתי את התבוסה באהבה וירדתי איתן לאולם הגדול. 

נכנסו והייתי מוקפת במאות זגות וקצת התחרטתי שהבנות הכניעו אותי.

משהו תפס לי את העין ולא יכולתי שלא להסתכל. לא יודעת למה, אבל המראה של דראקו מאלפוי בחליפה עומד ליד הבחורה הזו, פנסי-משהו עיצבן אותי. שמתי לב שהוא מסתכל עליי למשך זמן רב ורק אחרי מספר שניות הסיט את מבטו.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שדבר כזה קרה, מידי פעם תפסתי אותו שולח בי מבטים או מסתכל עליי שניות ארוכות באולם הגדול בארוחת הערב, אבל כמו שזה קרה כל כך מהר, ככה זה נעלם והוא הסיט את מבטו.

הוא הקפיד לעשות את זה בטבעיות, כאילו הוא היה בוהה באיזו נקודה מאחורי.

החברות שלי קמו לרקוד עם בני הזוג שלהן ואני נשארתי לבד, לוגמת באיטיות מכוס הבירצפת שלי. 

איזה בחור מדורמשטרנג ניגש אליי והקים אותי מהספסל לכיוון היציאה מהאולם.

קלטתי את מאלפוי נותן בנו מבט קטן וכמעט לא מורגש כשיצאנו אל מחוץ לאולם, לנסות לדבר.

                                                                                                  ***

עוד שנה עברה בהגוורטס.

כל ערב בשבועיים הראשונים הייתי יושבת על סלע במדשאות, צופה בשקיעה, לבדי.

ערב אחד ישבתי וחשבתי, הרי לכל החברות שלי יש בני זוג ולי? איך כבר במשך כמה שנים דראקו מאלפוי,ה-מאלפוי, הצליח לתפוס לי את העין.

המחשבות שלי נקטעו כששמעתי צעדים מאחורי, איטיים ועדינים. קפאתי. אחרי כמה שניות הסתובבתי. לא היה שם שום דבר.

היה כבר מאוחר והחלטתי לחזור לטירה. כשנכנסתי לחדר המועדון התעלמתי באלגנטיות מהזוגות החמודים שישבו על כיסאות העץ, מחובקים ועליתי למיטה.

עצמתי את העינייים, אפילו שלא הייתי עייפה ואיכשהו קפצו לי לראש הפנים של דראקו.

הקדשתי כמה דקות מחשבה על זה, הרי כל מה שאני עושה הוא מחושב,אבל לא הצלחתי לנסות להבין את המחשבות שלי, או אפילו יותר מזה, הרגשות שלי.

לא הייתי אומרת בוודאות שהיו לי רגשות כלפיו, אבל משהו גרם לי להימשך אליו.

בזבזתי משהו כמו חצי שעה במחשבות, וכשהרגשתי מותשת נרדמתי במהירות, לא לפני שראיתי את פניו של דראקו, שוב.

בבוקר למחרת קמתי מאוד מוקדם מהרגיל, אני לא יודעת למה...

לאט ובשקט התחלתי להתארגן. עד שהייתי מוכנה חברותי לחדר כבר התעוררו.

יצאתי מהחדר ונכנסתי לכיתה שבה יתקיים השיעור הראשון, לא מחכה לארוחת הבוקר באולם הגדול, התיישבתי ופתחתי ספר.

לא הייתי מופתעת אף פעם, כמעט משום דבר, אבל כשראיתי את דראקו מאלפוי במרחק כמה שולחנות ממני מאוד הופתעתי.

הוא הסתכל עליי במשך שניות ארוכות. חשבתי שיהיה מתאים אולי לשלוח לו חיוך מנומס.

הוא קם מהכיסא שלו והחל להתקדם לכיווני אך פתאום נעצר, בהה שניה ברצפה ויצא מהכיתה.

הייתי מבובלת ובהיתי ארוכות במקום שבו עמד לפני שניה ותוהה מה בדיוק קרה הרגע. תכננתי לשבת בכיתה ולעבור על החומר של השיעור הקודם וסיימתי שוב במחשבות.

מה קורה כאן?

מה דראקו עשה כאן בזמן ארוחת הבוקר באולם הגדול?

מה הוא רצה שהוא התקדם אליי ככה פתאום?

או אולי... על מה הוא חשב כשהוא בהה ברצפה?

המחשבות שלי נקטעו על ידי תלמידים שנכנסו לכיתה והתיישבו ברעש.

השיעור התחיל, והייתי עסוקה בלסכם ולכתוב במחברת כששמעתי את קולו של הפרופסור, "כן מר מאלפוי?"

הוא לא אמר כלום ויצא מהכיתה בשקט.

		הפרק הבא