רגשות

קור. הצמרמורת מטפפת כגשם על עצי המוות השחורים. הלב כואב.

"הכול נגמר בהתחלה והכול מתחיל בסוף" חשב בלבו.

הוא ישב בפינת הסמטה החשוכה. אור פנס הרחוב הסתיר את התהום האפלה שבלבו. לא הייה לו בית, ובלבו לא הייתה אהבה.

שיערו הלבן כשלג כיסה את פניו העצובות. מחשבותיו הציפו את ראשו ולא נתנו לו מנוח. חייו לא היו שווים בעיניו באותו רגע. הוא היה מעדיף לא להרגיש כלום מאשר להרגיש את הכאב העצוב שהוא הרגיש באותו רגע.

לפתע, מתחת לפנס הרחוב, היא הופיעה.

עיניהם נפגשו לרגע שהרגיש לו כמו נצח, אך חלף כקליע אקדח. היא המשיכה ללכת ונעלמה בתהום חשכת הלילה.

הוא לעולם לא שכח את פניה המצולקים ועיניה השחרות כלילה, שהאירו, ולו רק לרגע, את החשכה שבלבו.

לאחר אותו לילה חייו השתנו. הכאב והצער על כך שבלבו אין אהבה התחלפו בתקווה וברצון למצוא אהבה.

 הוא חיפש אותה, אך לא מצא. היא נעלמה מעבר לים החשכה. 

בניסיון להנציח את זכרה, הוא הפך לרוח מצמררת ונעלם בשמיי התכלת הזוהרים.

		הפרק הבא