מכשפה מלכותית

חודש אוגוסט כבר הגיע במהרה, ומצב רוחו של המלך מרקוויס כבר החל להרגע. אדלן נהנתה מהשעות שבהן הייתה בחדרה, עם המשרתת שלה, שהייתה מכשפה מופלאה. היא נהגה להראות לאדלן את כל הכשפים והלחשים שידעה, וזכתה למחיאות כפיים רבות.
אדלן כבר השתוקקה להתחיל את לימודיה בהוגוורטס, ואז תוכל לבצע קסמים כמו דורין. היא קבלה מכתב מהוגוורטס, ובו סידורי ההבטחה שאנשים הקרואים "הילאים" יעשו. אדלן דאגה לברר הכל אודות עולם הקסמים, והיה לה קל מאוד לעשות זאת מכיוון שדורין יכלה לענות על כמעט כל אחת מהשאלות שלה.
היום, תלך אדלן עם דורין לסמטת דיאגון, כדי לקנות לה את כל הציוד הדרוש, ואז יוכלו גם לבלות בלונדון הרחוקה. אדלן התעקשה לקנות את ספריה מוקדם כדי שתוכל לקרוא וללמוד את כל החומר הדרוש.

כל הממלכה התפלאה מכך, בגלל שלעולם לא בקשה הנסיכה הצעירה לקרוא.

אדלן הכינה את מזוודתה (עם עזרת קסמים מצידה של דורין) ויצאה מדלת הארמון, מלוות בעשרות שומרים חמושים. לדעתה, זה היה בזבוז כוחות מוחלט, הרי היא יכולה לצאת מהארמון לבד, ולא צריכה עזרה. היא ודורין יצאו לכיוון נמל התעופה (מלווים בעוד שומרים). אלפי אנשים קדו לאדלן קידה, כששמו לב מי עומדת מולם. תשומת הלב הרבה עלתה לאדלן לראש, והיא החלה להתנהג כמו מלכה אמיתית, לחייך למצלמות ולנפנף לשלום לאלה שאוהדים אותה.

כשהטיסה החלה, אדלן נהנתה מהשקט בתא המטוס המבודד שקיבלו היא ודורין. הפעם היחידה שאדלן טסה, הייתה לפני חמש שנים, כשהייתה צריכה ללכת עם אימה ל"סידורי משפחה ומלוכה", ככה נהגה לכנות זאת. אוכל, שתייה או כל דבר אחר, יכלה אדלן לקבל אם רק תבקש. והיתרון הגדול ביותר- אין שיעורי נימוסים והליכות. כשהגיעו ללונדון, נדמה היה לאדלן שחלפה רק שעה.

היא שמחה לרדת סוף כל סוף מהכיסא הנוקשה במטוס, וצעדה בראש מורם לצידה של המשרתת שלה, שהחזיקה בידה את השרביט, לכל מקרה שיהיה. בלונדון, רק אנשים בודדים זיהו את זהותה האמיתית של אדלן, והיא התאכזבה. דורין, ששמה לב להבעתה המאוכזבת של הנסיכה, ניחמה אותה בשוקולד שהיה בתיקה. השוקולד היה מוזר ביותר.

"הוא בצורת צפרדע!" התפלאה אדלן. דורין הנהנה.
"זוהי צפרדע שוקולד, שוקולד של קוסמים. תראי, עם כל צפרדע יש גם קלפים של קוסמים חשובים. קחי, את יכולה לעשות אוסף."

אדלן הנרגשת אספה את הקלפים, והשתיים המשיכו ללכת, עד שהגיעו לפונדק קטן ורעועה, שאילו דורין לא הייתה מצביעה עליו, אדלן בכלל לא הייתה שמה לב אליו. על שלט רעוע, נכתבו באותיות קטנות - "הקלחת הרותחת". בתוך הפונדק, ישבו כמה אנשים עטורי גלימות מסוגננות וכובעים מחודדים. אחת מהנשים, הבחינה באדלן ונגשה מיד ללחוץ לה יד. כך גם עשו שאר האנשים, כשזיהו שמי שעומדת מולם היא בעצם נסיכה. דורין זירזה את אדלן, והשתיים הגיעו לקיר לבנים.

"למה הבאת אותי לכאן?" שאלה אדלן. דורין שלחה לה מבט של 'חכי ותראי', והחלה להבוננן בקיר במבט נחוש. נראה היה כאילו היא סופרת את הלבנים על הקיר. לבסוף, מצאה כנראה את מה שחיפשה ("אה, הינה זה!"), ולחצה על אחת הלבנים. לפתע, נגלה לעיניהם מעבר בין הקיר. לסתה של אדלן נשמטה, ועינייה היו פעורות. "וואו!" היא אמרה. כשעברה בפתח, המחזה היה מדהים עוד יותר: אלפי אנשים לבושים בגלימות (אדלן נחשה שהם קוסמים), הלכו לאורך הסמטה; ילדים, הורים ואנשים מבוגרים הסתובבו בחנויות שעל חלונות הראווה שלהן, הוצגו פריטים שאדלן לעולם לא ראתה. לאחר כמה דקות שבהן אדלן רק הביטה בהכל, דורין לפתה את ידה והובילה אותה אל מבנה ענק, שעליו נצב שלט ועליו כתובות באותיות גדולות ומפוארות, "גרינגוטס".

בתוך המבנה, עבדו אנשים נמוכי קומה, ומולם ניצב אחד מהם.
"כספת חמש מאות ארבעים ושבע, בבקשה." אמרה דורין לאיש הנמוך. הוא הנהן וביקש לבדוק את שרביטה של דורין. היא הושיטה לו את שרביטה, ולאחר כמה בדיקות הוא החזיר לה אותו, מוביל אותן אל תוך מקום מדהים ומפליא. מן מסילה הונחה על הקרקע, עוברת בין אלפי חדרים קטנים על אלפים של גבעות וסלעים.

"בואי, עלי." אמרה דורין. אדלן עלתה על מן קרון רכבת קטן, המונח על המסילה. כשדורין והאיש הנמוך עלו על הקרון, הוא החל לנוע במהירות. המהירות נעשתה יותר ויותר גבוהה, ואדלן הרגישה שהיא עומדת להקיא. כשסוף סוף עצרו, לקח לה עוד כמה דקות לנשום ולהפסיק את הסחרחורת. אבל כשירדה, תקפה אותה סחרחורת חדשה למראה המחזה שהוצג מולה: דרקון ענק, בעל כנפיים ענקיות, בצבע חום- ארגמן, הוצב על ריצפת המנהרה שבה עצרו. אדלן פערה את פיה, וצעדה כמה צעדים אחורה. דורין מהרה להסביר, "אנחנו נמצאים בבנק של קוסמים. עלינו לקחת כסף מן הכספת של אימך, כדי להשלים את משא הקניות שלנו.

"בעולם הקוסמים לא משתמשים בכסף רגיל. כפי שאת רואה, יש כאן דרקון. הוא הוצב כאן מכיוון שזוהי כספת חשובה, ועליה צריך לשמור בצורה הטובה ביותר. בואי, נכנס אל תוך הכספת."

אדלן צעדה עם דורין ועם האיש נמוך הקומה, אך כשהתקרבו יותר מדי לדרקון, הוא החל לנשוף אש. האיש הנמוך החזיק בידו כלי שאותו אדלן לא זיהתה, והצליל שהוא הפיק הרגיע את הדרקון, והשלושה יכלו לעבור. לאחר שעברו את הדרקון, הוצבה מולם דלת עם עשרות מנעולים, שאותה פתחה דורין בשניה.

בתוך הכספת, הונחו ערימות ענקיות של כסף, מטבעות שונים, וכלי זהב. אבל מה שלחד את עיניה של אדלן, הייתה דווקא חבילה ארוכה, עטופה בנייר צהבהב, המונחת על שולחן רעוע בצידו הימני של החדר. דורין התקרבה אל החבילה ונקשה עליה בשרביטה. החבילה נעלמה כלא הייתה, ואדלן המופתעת והמסוקרנת לא שאלה דבר. דורין מלאה את ארנקה הקטן בסכום אדיר של מטבעות שאדלן הייתה בטוחה שנפחו גדול מזה של הארנק.  "קסמים." אמרה דורין, לנוכח מבטה המופתע של אדלן.

הפרק הקודם		הפרק הבא