לא ילדה טובה יותר.

זו הייתה השנה החמישית של הארי בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. הוא וחבריו כבר בני כמעט 15 עכשיו, והשפעות גיל העשרה החלו על כולם. בעיקר על הארי.

כל יום בערך הארי פשוט היה עומד מול רון והרמיוני ומתחיל לצעוק עליהם. גם אם הכוונה שלהם הייתה טובה- גם אם הם אפילו לא אמרו מילה- איכשהו הם יגיעו למצב שהארי צווח את נשמתו, כי סנייפ קרא לו ככה, או דמבלדור ציווה עליו ככה, או אמברידג´ עשתה לו ככה. 

רון והרמיוני התאמצו מאוד להישאר אדישים בנוגע לכך. הם ידעו שהארי עבר פאקינג קרב מול לורד וולדמורט, ושעכשיו, כשוולדמורט חזר החיים של הארי הולכים להשתנות מקצה לקצה, ולא הולכים להשתנות עד שאחד מהם- וולדמורט או הארי- ימות. 

ולמרות זאת, בכל השנה הזו הם חשו טינה מסויימת כלפיו. עם כל הכבוד למה שקרה לו, אין לו זכות לדבר אליהם ככה. 

אבל באיזשהו מצב, אצל הרמיוני זה הפך לטיפה יותר מטינה. 

הכל התחיל בנשף חג המולד, קצת לפני שהארי וצ´ו התנשקו מתחת לדבקון. באותו ערב הארי חיזר אחרי צ´ו ללא הפסקה, בניסיון להשב את תשומת ליבה אליו. ועד שזו נפרדה לרגע מחברותיה ופגשה את הארי ליד קערת הפונץ´- הרמיוני קראה לה, ללא שמץ של ידיעה על ההזדמנות הזו של הארי לדבר עם צ´ו. לאחר שצ´ו והרמיוני סיימו לדבר, צ´ו שכחה מהפונץ´ וחזרה לחברותייה. בנתיים, יד משכה בחוזקה את הרמיוני. "מה חשבת לעצמך?" זעם הארי. "הייתי חייבת לדבר איתה בנוגע לצ"ד, ו-" ניסתה הרמיוני להסביר. "את לא מבינה, נכון?! אני מנסה ערב שלם לדבר איתה! לא יכולת לחכות רגע??" צעק הארי והלך משם. הרמיוני לא ידעה את נפשה מרוב חרטה, וכעבור שניות ספורות לא ידעה את נפשה מרוב כעס כששמעה את דראקו מאלפוי מגחך מאחוריה. "ממש ´ימי חיינו´, את ופוטר. טלנובלה לשמה!" דראקו צחק מהבדיחה של עצמו. הרמיוני לא יכלה לשלוט בעצמה, ודחפה אותו בחוזקה. "אל תגעי בי, בוצדמית!" דראקו דחף אותה בחזרה. "אל תקרא לי בוצדמית!" הרמיוני החטיפה לו את האגרוף בעין שככ הגיע לו לחטוף שוב. ואז הוא נתן לה אחד כזה בחזרה. כנראה שאחד מהם היה מת, אלמלא פרופסור מקגונגול שהפרידה בניהם, ופקדה עליהם לשבת מחר בבוקר במשך שעה וחצי בחדר נעול במועדון סלית´רין, כשהיא צופה ממשרדה ע"י תמונה גדולה של עין שתקליט את המתרחש. המטרה הייתה לגרום לדראקו והרמיוני להסתדר בניהם. שניהם נשלחו למעונותיהם, ומתנגדים בכל תוקף ליום למחרת. 

השעה שנקבעה ל´בילוי´ של דראקו והרמיוני הייתה 9 בבוקר, אז בשתי דקות לתשע התייצבה הרמיוני מחוץ למועדון סלית´רין ודפקה בדלת. "אני כאן, מאלפוי." אמרה. לא פתחו לה את הדלת. דפקה שוב. "נו, תפתח..." סיננה בעצבנות. אין תשובה. "תפתח!" צעקה. ורק אז הדלת הכבדה נפתחה. "מטורפת..." מלמל. 

הם נכנסו לחדר שאפילו דראקו לא ידע שקיים- הוא היה בגודל של חדר שינה של נער מתבגר, ורצפתו הייתה משבצות ירוקות- כסופות. אופייני. הקירות היו לבנים והתקרה הייתה כסופה. עד כדי כך כסופה, שהיית יכול לראות את באובתך בה אם תסתכל טוב טוב. בחדר היה שולחן, משני צדדיו  שני מיני פופים- אחד ירוק, אחד כסוף ועל השולחן היה לוח דמקה. חיילים כסופים, חיילים ירוקים. הרמיוני התיישבה בפוף הכסוף ודראקו בירוק. "אממ... אנחנו צריכים לשחק?" שאלה הרמיוני. "נראלי." ענה לה בפשטות. המשחק נגמר בניצחון גורף של הרמיוני. דראקו שתק, ולא נראה כי הוא היה נבוך מההפסד- היה נראה כאילו יש לו משהו להגיד. "תגידי," התחיל לשאול, "איך שאת לא הפלפאף?" 

-"באיזה הקשר אתה אומר את זה?"

- "פוטר, הצרחות שלו. כולם רואים שמספטמבר הוא צורח עלייך ואת לא מוציאה מילה, למרות שאת נפגעת עמוק, וממשיכה להיות נחמדה"

-"עבר עליו משהו נוראי, הוא התמודד בקרב מול וולדמורט! ועד שוולדמורט לא ימות, הארי בסכנה מתמדת."

- "אז זה נותן לו זכות לדבר אלייך ככה?"

הרמיוני שתקה. היא ידעה שהוא צודק. 

- "פשוט קשה לו, ו-" 

-"תקשיבי. ראיתי אתכם שנה שעברה, כשכולם שנאו את פוטר, ורון רב איתו. לחודש-חודשיים היית החברה היחידה של פוטר. עודדת אותו, עזרת לו, ניחמת אותו, השארת אותו חזק. הוא לא היה עובר את זה בלי התמיכה שלך, אבל הוא מניאק מדי כדי לזכור, ועכשיו הוא עושה מה שהוא עושה. וזה באמת טוב לב שאת אשכרה סובלת את זה בשקט." 

הפעם דראקו ממש צדק, ולהרמיוני היה קשה להכחיש את זה.

-"זה נהיה די מעצבן..." 

- "בבקשה."

- "אני ורון עשינו הכל בשבילו, הכל. היינו מוכנים לעשות איתו את כל אחת מההרפתקאות המטורפות והמסוכנות שלו, למרות שאף אחד לא אמר לנו. עשינו את זה כי רצינו. תודה אחת לא קיבלנו." 

ואחרי כמה זמן שהרגיש לצמד כמו דקה, החדר התפוגג והם עמדו במסדרון שמחוץ למועדון סלית´רין. "עמדתם במשימה. הצלחתם לעבור שעה וחצי בלי לריב. אתם משוחררים." הופיעה באורח פלא פרופסור מקגונגול.

כל אחד מהם הלך לכיוון שונה, ובליבם של שניהם- הם קצת הצטערו שהם היו יחד רק שעה וחצי.

		הפרק הבא