לא ילדה טובה יותר.

הרמיוני שנאה לשקר לעצמה, וזו אחת הסיבות שהשיחה עם דראקו עזרה לה- היא הפסיקה לשקר לעצמה שהארי לא עושה את זה בכוונה וזה כי קשה לו.  "אויש, נו באמת." אמרה הרמיוני בשיחה כעוסה עם רון באולם הגדול. "הארי יכול טוב מאוד לשלוט בעצמו מדי פעם ולהגיד תודה לשני האנשים היחידים שהיו אתו ועזרו לו כל הזמן." רון גלגל עיניים. "לא, הוא לא. ובתור החברה הכי טובה שלו, את אמורה להבין את זה." רון לקח את מגש האוכל שלו, והלך לשולחן אחר. ובמקומו? במקומו התיישב דראקו. "היייייייי" דראקו אמר בקול צפצפני. הרמיוני צחקקה. "איך העניינים עם פוטר?" שאל. "לא משתנים, ורון לא מוכן להבין שיש פה משהו לא הוגן."אמרה. "טוב, בואי נדבר על דברים פחות מעצבנים מפוטר. ראיתי שאת קוראת ספר שקוראים לו אשמת הכוכבים. מה זה?" שאל. "אה, זה ספר שקיבלתי מההורים שלי כאחת המתנות לחג המולד. הוא מספר על ילדה בשם הייזל, חולת סרטן ריאות, שנמצאת בקבוצת תמיכה לילדים חולים. יום אחד, מגיע אורח לקבוצה בשם אוגסטוס ווטרס. הוא חתיך בטירוף ומגניב בטירוף, והוא אומר שהיה לו סרטן עצמות ושהוא איבד את הרגל שלו בגלל זה. ואז אוגסטוס והייזל מתחילים להתקרב..." אמרה הרמיוני. "אה, ואצלם, המוגלגים, לא מרפאים סרטן בקסם. בשום דרך, האמת, כי אין לזה תרופה. עושים מה שיכולים". דראקו לקח לעצמו בירצפת. "אני יכול להשאיל אותו ממך אחרי שאת גומרת?" אמר ולגם מהבירצפת הטעימה. "ברור". 

בפעם הראשונה בחייה, הרמיוני העבירה פתקים בשיעור. דראקו ישב במושב לידה, אבל כל המושבים היו במרחק אחד בין השני, כך שלא יכלה ללחוש לו. אז היא מצאה דרך אחרת. "מיס גריינג´ר?" שאלה אמברידג´ במתיקות. (הערת הסופרת: עכשיו זה הזמן לסובב את הרעשנים! מה, כל פעם שאומרים אמברידג´ צריך לעשות את זה). " את מעבירה פתקים, מה? טוב, בואי נראה על מה את ומר מאלפוי דיברתם." -"אמברידג´ כזאת מפלצת."-"כעע! אפילו סלית´רין לא סובלים אותה, והיא משלנו"  -"שמעת מה היא עשתה להארי?"-"כן, הקטע עם ´לא אספר עוד שקרים´. ניסיתי את אשמת הכוכבים, אגב."- "מה חשבת עליו?" - "וואו, הוא מעולה. כבר מההתחלה הוא די דביק אבל. אני בערך באמצע הספר"-"חע"-"חיחי"
"מיס גריינג´ר! למה אמברידג´ הענישה אותך ואת דראקו?" מקגונגול לקחה את הרמיוני לשיחה במשרדה. "העברנו פתקים בשיעור, ו... קצת לכלכנו עליה." ענתה בכנות. "טוב, יש לך את הפתק?" שאלה מקגונגול. הרמיוני הוציאה פתק מקומט מכיס הגלימה שלה, והושיטה למקגונגול. "הממ... טוב, מה שכתבתם עליה די נכון, אבל עדיין אי אפשר ללכלך על מורה. אני אדבר איתה שתקל לכם את העונש, זה כולה העברת פתקים. רגע, הממ... מה זה ´לא אספר עוד שקרים´?" אמרה מקגונגול. הרמיוני זכרה שנשבעה לא לספר, אבל מישהו חייב לדווח על זה. "לפני כמה זמן אמברידג´ הענישה את הארי, אני חושבת שאת זוכרת את זה. בפעם הראשונה של ריצוי העונש שלו הארי ישב במשרד של אמברידג´ והיה אמור לכתוב כמה פעמים ´לא אספר עוד שקרים.´ הוא כתב את זה עם עט מיוחד שלה, והמילים נחרטו לו על היד ועשו לו דם. זה היה ככה במשך שבוע." הרמיוני ענתה. מקגונגול נראתה כעוסה ומבולבלת בו זמנית. "אוקיי, חייבים לעשות משהו עם הכלבה הזאת..." מלמלה. "תודה, מיס גריינג´ר, את משוחררת. בבקשה תמסרי למר מאלפוי שאתם לא צריכים ללכת לעונש מחר. באישורי." 

הפרק הקודם