האולימפידיה לליטוף דרקונים

שלום לכולם

זה הסיפור הראשון שלי, אני מקווה שתהנו מהקריאה שלו כמו שאני נהנת מהכתיבה שלו.

אזהרה להומופובים: הסיפור הזה לגמרי לא בישבלכם!

תחנת קינג קרוס הייתה עמוסה בקוסמים צעירים ובהוריהם המודאגים. הרכבת כמעט החלה לצאת לכיוון בית הספר הגוורטס, לעוד שנה מלאת הרפתקאות ולימודים מרתקים.

מכל עבר אפשר היה להבחין בתלמיד שנה ראשונה נרגש, אוסקר ליר הביט מסביבו בהתלהבות.

"בנים" אמרה גברת ליר ותפסה את ידיהם של שני ילדיה האהובים, אליאס ואוסקר, הדמעות כמעט פורצות מעיניה "בבקשה תבטחו לי שתתנהגו יפה ותלמדו כמו שצריך" הפצירה בהם.

אליאס, אחיו הגדול והאחראי של אוסקר ניגש לחבק את אימו בחום "אנחנו נהיה בסדר, אימא, אני גם אשים עין על הברווזון המכוער"

אוסקר צבט את ישבנו של אחיו הגדול בשובבות וחיבק גם את אימו "אנחנו נסתדר, אימא, תפסיקי כבר לדאוג"

שני האחים ידעו היטב שאימם זאת שצריכה שמישהו יידאג לה מאביהם האלים והשיכור, הם קיוו בכל ליבם שגם השנה הם יחזרו הביתה וימצאו אותה חיה ונושמת.

"אני אוהבת אותכם, תינוקות שלי" היא אמרה בפעם האחרונה לפני שהם עלו לרכבת.

אליאס הניח את ידו על כתף אחיו והוביל אותו לעבר תא רכבת ריק שבו הם יוכלו להעביר את הנסיעה בנעימים.

"אתה חושב שאימא תהיה בסדר?" שאל אוסקר בפחד כשאשר הם התיישבו.

"היא חייבת להיות" השיב אליאס, ולאחר רגע הוסיף "ברווזון"

אוסקר שילח לעברו מבט מרוגז.

"סליחה, התכוונתי לדרקון"

		הפרק הבא