האולימפידיה לליטוף דרקונים

סעודת תחילת השנה הייתה בעיצומה, העמסתי על הצלחת שלי עוד מנה גדולה של תפוחי אדמה ברוטב חריף.

כל כך התגעגעתי להגוורטס. למורים, לתלמידים, לחדרי הקטן והמבולגן, למשחקי הקוודיץ' שמתקיימים בכל מזג אוויר, לביקורים בכפר הקוסמים - הוגסמיד, ואפילו לשיעורי הבית ולמטלות.

טוני, חברי הטוב, ישב לצידי ואכל בתיאבון גדול. הרבה זמן לא התראנו, ושמחתי סוף סוף לראותו. כל שאר החברים שלי ישבו מסביבי, קולות של לעיסות מזון וצחוק ילדותי נשמעו מכל עבר. זה שינוי מרענן וטוב למה שהלך בבית שלי בחופש, לא תמיד יצא לאימא שלי להכין לנו ארוחת ערב, במקרה הטוב היינו יושבים במטבחון הקטן שלנו ואוכלים שאריות מארוחת הצהריים.

העפתי מבט לכיוון שולחן הפלאפף, מחפש את אליאס ואת חבריו בעיני. הוא ישב לצידה של האנה רוז - הנערה שלא הפסיקה לחזר אחריו שנה שעברה - והיה שקוע יתר על המידה בצלחת שלו. הסתכלתי עליו לכמה רגעים, חיכתי שעיניו יפגשו בשלי, ושיתקיים האישור הקטן הזה בינינו שבו אנחנו יודעים שהכל בסדר אחד עם השני. לאחר כמה רגעים אליאס הביט בי ובחן אותי בזריזות בעיניו, קרץ לי בשובבות וחזר להביט בצלחתו.

"אהלן, חבר'ה" קול נעים ומוכר נשמע מאחוריי, הרגשתי ידיים חזקות מונחות על הכתפיים שלי ומעסות אותן. לפני שהספקתי להסתובב ולראות למי שייך הקול העמוק והידיים החזקות כל חבריי השיבו באותו הזמן " היי הארי!"

"מה נשמע? איך היה החופש?" הוא שאל בחביבות והמשיך לעסות את הכתפיים שלי.

תשובות כמו "פנטסטי", "נהדר", "משעמם" ו"מגניב" נאמרו יחד בהתלהבות, כולם הביטו בהארי פוטר בהערצה. הארי מתחיל את שנתו השישית בהגוורטס, מה שאומר שהוא גם הופך להיות מדריך שהתחביב העיקרי שלו זה להטריד תלמידים שצעירים ממנו. קיוותי בכל ליבי שלפחות עם הארי המערכת הזאת של תלמיד-מדריך תהיה שונה.

"מה איתך, מתולתל?" שאל הארי ופרע בידו הימנית את שערי. הרגשתי את הסומק מציף את לחיי, הרגשתי שכל העיניים בשולחן גריפנדור מביטות בי בסקרנות.

"ב-בסדר" גימגמתי בחשש.

"מעולה" הוא השיב, ואני חושב שהוא חייך. "אוקיי, אז אחרי שמילאתם את הבטן שלכם באוכל טוב, אני צריך את העזרה שלכם. מי מכם מוכן לעזור לצוות המדריכים להוביל את תלמידי השנה הראשונה למגוריי גריפנדור? השנה קיבלנו כמות כפולה של ילדים. שזה מצויין, אבל יש מחסור בצוות. ובכן, מי מתנדב?"

הרבה ילדים הציעו את עצמם, והארי מחה כף בסיפוק "מצוין. מתולתל, אתה תבוא עם הקבוצה שלי"

"אבל אני-"

"אל תדאג, זה לא קשה כמו שזה נראה" הוא קטע את דבריי, תפח על כתפי בפעם האחרונה לפני שהתקדם למקום שבו חבריו ישבו.

על מה לעזעזאל הוא מדבר? אני בכלל לא רציתי לעזור!

"וואו אוסקר, אתה תהיה יחד עם הארי! הלוואי שיכולתי להתחלף איתך!" אמר ג'וני בעיניים נוצצות.

"אבל אני בכלל לא רוצה לעשות את זה" אמרתי בבלבול.

"נו אז מה! תראה, אתה עומד להיות עם הארי פוטר במשך עשר דקות שלמות! אתה תלך לצידו ותתנהג כאילו אתה חבר שלו מול כל התלמידים החדשים! אתה כזה בר מזל" הוא המשיך לנאום ביראת כבוד.

במחשבה שנייה, אולי ג'וני באמת צודק. אני תלמיד שנה רביעית, חרק ליד תלמידי השנה השישית. ואני עומד לעזור להארי פוטר! אליל הבנות והבנים יחד! לא פעם יצא לי לשמוע חבורת בנות מכל הגילאים מתלחששות עליו ומצחקקות במבוכה. תפסתי גם כמה מבטים בוחנים את גופו של הארי מכמה בנים.

הרגשתי את החום מטפס במעלה הגרון שלי, והרגשה עוקצנית כזאת החלה להשתלט לי על הבטן.

"אוסקר, הכל בסדר?" שאל טוני והביט בי בסקרנות.

"אני חושב שכן" עניתי ברעד.

אוי אלוהים.

היי, תגיבו בבקשה מה אתם חושבים ואם אתם רוצים לקרוא את ההמשך!

הפרק הקודם		הפרק הבא