עד שהמוות יפריד

היי הנה פאנפיק שהשקעתי בו מאוד. אשמח לתגובות בונות

פרולוג

שעת בין הערבים הגיעה והחום החל לרדת, ושלושה אחים צעדו להם בשממה המפותלת. האחים צעדו ימים רבים, וימים רבים עוד היו לפניהם. הם הלכו במהירות רבה, ושלחו מבטים חטופים לאחור ולצדדים כנואשים למצוא דבר מה.

הם עצרו רק פעם אחת, כאשר האח הצעיר כבר לא עמד בהליכה והיה חייב לשתות.

"איגנוטוס קדימה, שנגיע בזמן" אמר האח הבכור, שהיה גבוה ושרירי, בעל שיער בלונדיני מסורק ועיניים חומות עם מבט שחצני לאח הצעיר.

בניגוד לאחים שלו, האח הצעיר היה בגובה ממוצע, רזה ולא שרירי במיוחד בעל שיער שחור מבולגן ועיניים כחולות עם ניצוץ חוכמה.

"תעזוב אותו" אמר האח השני, שהיה גבוה יותר מאחיו הגדול ויותר שרירי ממנו, כאילו זאת הייתה המטרה שלו מאז שנולד. היה לו שיער חום ועיניים ירוקות שנצצו בעליונות.

האח הביט אל השקיעה היפה בצבעי זהב ואדום בוער וחשב.

עיניו נצצו מאור השמש השוקעת ועל פניו היה נסוך מבט של געגוע ועצוב.

האחים האחרים לא הבינו מדוע, כבר ימים רבים הוא ככה, מסרב להיפתח לאחרים ושקוע במחשבות.

"קדימה!" אמר שוב האח הראשון בכעס, והוציא את האח השני מגעגועיו.

"תצאו, אני אדביק את הקצב, הרי אני רץ הכי מהר" אמר האח השני וחייך.

"באמת?" שאל האח הראשון בטון מלגלג. והאחים הגדולים התחילו לריב בקולי קולות, מבריחים את מעט החיות שעדיין היו בסביבה.

"תפסיקו לריב" צעק האח השלישי בכעס. "קדימה, נצא לדרך" הוסיף, והחל ללכת כאשר הוא מצמצם את עיניו לנוכח השמש.

עברו שלוש שעות והלילה ירד מזמן. היה תחילת החודש, ולכן הירח כמעט לא האיר בשמיים ונראה כמו פס דק מרחף לו בנחת. לא היו הרבה כוכבים אבל אלה שכן היו, זהרו בשמיים בשמחה. האחים כבר הוציאו מגלימתם את כדורי התאורה החדישים שלהם שריחפו לידם והפיצו אור נעים בצבע זהב את הדרך.

לבסוף הם הגיעו לנהר שחסם את הדרך, והיה מסוכן לחצות אותו. הוא געש וגעש שוצף קוצף ושובר סלעים, וזהר מעט מאוד מאורו של הירח.

"יש לי הרגשה רעה, תראו את הגולגולת הזאת" אמר האח השלישי, והצביע על גוש אבן אפורה שנראה מוזר קצת וזהר מעט, מחזיר את אורו של הירח. האחים התקרבו לאבן, בחנו אותה ועשו עליה לחש זיהוי. ואכן האבן הייתה גולגולת ישנה שנשחקה מהמים, ונשברה בידי הסלעים באף, בארובת עין אחת ובנקודות נוספות. האח הצעיר היה יכול להישבע, שהוא רואה אד שחור יוצא מתוך ארובת העין.

"איך נעבור את הנהר?" שאל האח השלישי קצת בחשש.

"קצת כישוף שלי והכול יסתדר" אמר האח השני בשחצנות.

"אתה בחיים לא תצליח, חלשלוש אחד" אמר האח הראשון בלגלוג.

"די!! משתפים פעולה" אמר האח השלישי ושלף את שרביטו. האחים האחרים, לאחר התלבטות קצרה, שלפו גם הם את השרביטים שלהם וצעקו ביחד "פונטום".

לרגע דבר לא קרה והשקט שלט, ואז הופיע  גשר עשוי אבן יש מאין בקולות חזקים ורמים.

עורב צווח במרחק ועופף לו והאחים צעדו על הגשר שישנה את חייהם.

		הפרק הבא