הם? הם החדשים פה. לא כדי להתקרב אליהם..

יצא פרק ארוך יחסית. תהנו!

~

נ.מ. פייפר

הרגשתי סחרסחורת נוראית. פשוט בא לי להקיא.

אני שונאת את התעתקות הזאתי. דמבלדור אמר שנתרגל, אבל לי זה לעולם לא יקרה.

הגענו לחצר של בית. 

בית קצת.. איך לומר בעדינות.. מעוקם.

"מה קרה לבית הזה?!" אמר ג'ייסון.

אם כמה שאני אוהבת אותו, הוא יכול להיות ממש מטומטם.

"ככה הוא בנוי." אמרה הרמיוני, יכולתי להרגיש סלידה בקולה.

מהבית יצא אלינו מישהו ג'ינג'י. 

"שלום, קוראים לי ארתור, ארתור וויזלי. אתם הילדים החדשים?"

לא מצא חן בעיני שהוא קרה לנו 'הילדים החדשים'. 

"אממ.. כן. אני פייפר, זה ג'ייסון," הצבעתי על ג'ייסון, "זאת אנבת' וזה פרסי." הצבעתי עליהם.

ואז אמרתי בשקט, "ואל תקרא לנו הילדים החדשים!" השתמשתי קצת בדיבור בהקסמה.

ארתור הינהן. 

"רון, הארי, פרד, ג'ורג', בואו!" קרא ארתור.

ארבעה ילדים יצאו מהבית.

אחד מהם נראה ממש לא קשור. הוא היה משקפופר עם שיער שחור,

כל השאר היו ג'ינג'ים. והיו שניהם ש.. היו זהים.

"היי," אמרו הילדים הזהים.

"אלה פרד," הוא הצביע אל אחד מהם, "וג'ורג'." הוא הצביע אל השני.

"אממ.. אבא.. אני פרד.." אמר הילד שארתור קרא לו ג'ורג'.

"אוי.. סליחה פרד. אז.. הפוך."

"חח.. עבדתי עליך, אני ג'ורג'!" אמר זה שעכשיו קוראים לו פרד.

"ררר.. אז הפוך."

הפעם הם לא אמרו דבר. החיוך הקונדסי שלהם דמה לחיוך השדוני של ליאו.

אוי.. ליאו!

הוא עדיין לא חזר! קבלנו ממנו רק מגילה הולגרפית המצביעה על כך שהוא חי.

"אלה הארי ורון." קטע ארתור את המחשבות שלי, והצביע אליהם בהתאמה.

"מולי מחכה לנו בפנים. בואו, תכנסו!"

נכנסנו לתוך הבית.

נ.מ. רון

זה היה מוזר. הרי דמבלדור בכבודו הבעצמו בא ואמר לנו שהם קוסמים.

אז..

אם הקוסמים, למה הם לא באו ללמוד בשנה הראשונה שלהם בהוגוורסט?

והם הרבה יותר גבוהים ממני, איך הם ילמדו איתי באותה השנה?

"כל הציוד שלכם נמצא למעלה, בחדרי השנה שארגנו לכם. תוכלו לשים שם גם את התיקים שלכם."

"רון," שמעתי לחישה. "רון," הפעם הבנתי שזאת הרמיוני. 

"אני צריכה לספר לך ולהארי משהו!" לחשה הרמיוני.

 יצאנו החוצה.

"מה העניין?" שאל הארי.

"הם נורא מוזרים. קרו להם הרבה דברים מוזרים במהלך הדרך!"

"כמו מה?" שאלנו אני והארי באותו הזמן, ונזכרתי שהמוגלגים זורקים אחד על השני צ'יפס במקרים כאלה. אין לי מושג למה.

"בהתחלה, בנסיעה, דמבלדור הצמיד לכל אחד מהם לרגע את השרביט לחזהו." 

"אז.. מ זה אומר?" שאל הארי.

"קראתי באיזשהו ספר שעושים את זה למוגלגים, כדי להחדיר בהם דם קוסמים. זה עובד רק למוגלגים עם דם מיוחד."

"אוקיי." אמרתי, מחכה שהיא תמשיך.

"אוליבנדר אמר שלהשרביט של אחד מהם, פרסי, יש ליבה שנמצאת בשרביט אחד בלבד, ולא תאמינו,"

"לא תאמינו מה?" שאלנו.

"העץ שממנו עשוי השרביט, הוא עץ טקסוס. השרביט של זה-שאין-לנקוב-בשמו עשוי מהעץ הזה!"

הארי הזעיף פנים. הרמיוני המשיכה.

"והעץ שממנו עשוי השרביט של ג'ייסון, הוא גם עץ מיוחד! עץ ערבה!"

"ועץ ערבה מיוחד בגלל ש.."

"אני לא יודעת,"

וואו. משהו שהרמיוני לא יודעת!

"אבל אוליבנדר אמר!"

"וזה הכל?" שאל הארי.

"לא. יש עוד דבר אחד."

"מה?" שאל.

"כשאבא שלך, רון, קיבל אותם, הוא קרא להם הילדים החדשים.

אחת הילדות, ששמה פייפר, אמר לו להפסיק לקרוא להם הילדים החדשים.

לרגע העיניים שלו היו מזוגגות, ואז הוא אמר 'כן',' בקול קצת מופנט."

זה היה די מטריד. הייתי בטוח שכל הדברים האלו הם חלקים, שצריך לחבר.

אני בטוח שהרמיוני עובדת על זה.

~

ממשיכה מחר, אם יהיה זמן

הפרק הקודם		הפרק הבא