מסובך

אנדי

אוליבר ואני היינו החברים הכי טובים מאז שאני זוכרת את עצמי.

תמיד עשינו יחד הכל ולא נפרדנו ליותר מכמה שעות.

אין לנו סודות אחד מהשני, אף פעם לא היו.

טוב, אולי יש אחד.

אוליבר תמיד היה הבן אדם הכי קרוב אליי ואהבתי אותו בתור ידיד, אבל בחודשים האחרונים הרגשתי שאני אוהבת אותו בצורה שונה מבשאר החיים שלי.

אני לא עומדת לספר לו את זה, כי אם הוא לא אוהב אותי אז זה ייצור בינינו מצב מביך והקשר הקרוב ינותק.

אבל זאת לא הנקודה.

בזמן האחרון הוא לא מתנהג כרגיל, קם מאוחר, שוכח דברים, מאחר לשיעורים ומדלג על ארוחות.

שאלתי אותו מה קרה כל כך הרבה פעמים, והוא תמיד עונה שאין לי מה לדאוג, הוא רגיל לחלוטין.

לדוגמא היום, קבענו היום להכין שיעורים יחד בספרייה והוא מאחר.

אף פעם הוא לא איחר, זה המנהג שלי, אבל עברה כבר כמעט חצי שעה מאז השעה שקבענו.

אני חייבת לבדוק מה קרה איתו.

עליתי לחדר המועדון, ומשם למגורי הבנים.

מצאתי אותו כותב בקדתחנות על קלף, עשרה מקומטים לפחות זרוקים על הרצפה.

"הי אוליבר, קבענו להכין היום שיעורים, שכחת?" עכשיו הוא שם לב לנוכחותי וכיסה את הקלף בשתי ידיו.

"אה, כן, חיכיתי לך, למה לא באת?" שאל.

נעצתי בו מבט נוקב ונאנחתי.

אנחנו יודעים תמיד מתי השני משקר.

"טוב, בסדר. שכחתי שאנחנו היינו צריכים להיפגש והכנתי לבד את השיעורים. הנה, זה החיבור שלי בתורת הצמחים" אמר.

"אוליבר, שנינו יודעים ששיעורים, לא הכנת. מה כתוב על הקלף?" שאלתי בסקרנות, מנסה לדחוף את ידו מעט כדי שאוכל לקרוא את הכתוב.

"טוב, תקשיבי. זה קצת מסובך. יש מישהי שאני אוהב" אמר והתיישב על המיטה לצדי.

לבי דהר בהתרגשות, פניי לא מסגירים את רגשותיי.

בניגוד אליי, אוליבר לא ידע להסתיר את תחושותיו כראוי ופניו נצבעו באדום כהה.

"אוקיי, זאת..."

אליזבת'

פיבס רדף אחריי במסדרון, מצחקק.

"אליזבת', אולי תשאילי לי קצת חנוניות, אני מקובל מדי" צחקק "במדד הפופולריות, אפילו בוגארט עוקף אותך. ממנו אפשר להיפטר!" 

הוא שלף עטי נוצה מכיסו ושיגר אותם עליי כמו חצי קליעה למטרה.

"עזוב אותי!" צעקתי, בולמת את העטים בשרביטי.

שיגרתי אליו לחש אילם ופיבס נפל על הרצפה, קפוא כאבן.

לקחתי את גופו הנוקשה של פיבס לשירותי הבנות ונופפתי לו לשלום בעוד הוא יורד במערבולות המים.

נעלתי את התא וסגרתי את האסלה, למרות הקולות המתחננים של פיבס שאשחרר אותו.

הוצאתי יומן בכריכת עור עבה והתחלתי לכתוב, מכתימה את הדפים בדמעות.

כמו כל יום, כתבתי על ההערות על הלבוש, התסרוקת, הגשר והמשקפיים, על הפנים השמנמנות שלי, על ההצקות הבלתי פוסקות, על החפצים שנעלמו.

בעמוד האחרון כתבתי על אהבתי חסרת התקווה לשחקן הקווידיץ' הפופולרי של גריפינדור, ג'ים פולוורד.

שפכתי דמעות על תמונתו המחייכת, המחזיקה בגביע הקווידיץ' בגאון, והצמדתי אותה לחזי, יודעת שזה הדבר הכי קרוב לו שיהיה לי אי פעם.

שיערי התפזר מצמותיו ההדוקות ופניי כוסו בכתמי בכי אדומים, בעוד אני מייללת בתא השירותים הריק.

סגרתי את התמונה בדפיו של היומן הרטוב מדמעות וניגבתי את אפי הדולף.

פתחתי את עניבתי האדומה ליתר נוחות ודחפתי את היומן לתיקי.

דידיתי החוצה מן התא, יצור אומלל למראה עם שיער מדובלל, משקפיים עקומים, אף מלא נזלת ואהבה נכזבת אחת.

שטפתי את פניי בכיור ומחקתי את סימני הבכי הנותרים בשרביטי.

הגיע הזמן לצאת שוב החוצה, להעמיד פנים שהכל טוב, שאני לא פגיעה, לחזור לשגרת ההצקות היומית.

קלעתי את שיערי לצמה רפויה ויישרתי את משקפיי.

נותר עוד דבר אחד לעשות.

חזרתי לתא ושיחררתי את פיבס, זועף ונוטף מי ביוב.

"ואל תציק לי שוב!" קראתי לו כשטס מחדר השירותים.

מרוב יהירות, או מחוסר תשומת לב, כשיצאתי מן החדר נתקלתי בג'ים, מאדימה ורוצה לקבור את עצמי בעוד שאני נופלת על הקרקע.

ג'ים

לבי גאה בהתרגשות בעוד אני מחפש אותה.

נעצרתי ליד שירותי הבנות, מקווה שתצא משם אולי.

כשכבר התייאשתי, הדלת נפתחה עליי ודמות לא מזוהה עם סמל גריפינדור נתקלה בי ונפלה.

היא הביטה בי והסמיקה, בעוד אני מחבר במעומעם פנים לשם, זאת אליזבת', היא בשכבה שלי ונחשבת לחנונית על.

נפלו לה כל הספרים מהתיק ומיהרתי לעזור לה לסדר, כי לא משאירים ככה מישהו, גם אם אתה לא מכיר אותו.

והוא נחשב לחנון על.

ואם אתה עוזר לו לסדר זה נראה כאילו אתה דלוק עליו או משהו.

אוקיי, זה היה רעיון רע.

הרמתי יומן בכריכת עור והתכוונתי להחזיר לה אותו כשהוא נפתח בעמוד אקראי, חושף תמונה מחייכת שלי כשזכינו בגביע הקווידיץ' בשנה שעברה.

אליזבת' חטפה ממני את היומן ודחפה אותו לתיק, פניה בוערות באדום שאי אפשר לפספס.

קמתי על רגליי, מבולבל ממה שגיליתי הרגע.

אליזבת' כבר הסתלקה.

"לא, רגע! חכי רגע!" אמרתי לה והיא נעצרה, מציצה בי מעבר לכתפה במבוכה.

"את יודעת איפה אנדי בינקאבאום?" שאלתי, נותן לעצמי למשוך את שמה "היא בשכבה שלך"

"למה אתה צריך אותה?" שאלה

"אה, יש לנו עבודה לעשות ביחד" שיקרתי.

היא הנידה בראשה, הסמיקה וברחה משם.

עליתי לחדר המועדון, ומשם לחדר הבנים.

איך שנכנסתי, קלטתי מיד שהחדר ריק, פרט לאנדי, שבכתה על מיטתו של אוליבר.

אוליבר

"...אליזבת'. ככה קוראים לה. היא בשכבה שלנו, היא איתך בחדר. אני פשוט לא יכול לנשום לידה מרוב שהיא חמודה וחכמה, ורציתי לשאול אותך אם את יכולה לעזור לי להשיג אותה" אמרתי במהירות, קובר את פניי בכרית.

היא צחקה צחוק מדומה, חושבת שאני לא קולט שהיא מזייפת.

"בטח" אמרה "זה כל העניין?"

"כן" עניתי, במעט זעם "מה, נראה לך שאני מטומטם?"

"האמת היא, שאני מכירה אותה בערך והיא לא שווה את האהבה של מישהו, בטח שלא שלך" אמרה בקלילות ודחפה אותי מעט בכתפי "זו סתם התאהבות חולפת"

"מאיפה לך?" אמרתי "האמת היא שזה ככה איזה חודשיים"

"כי אני מכירה אותך. זה כמו שסיפרת לי שהיית מאוהב במגי 'שיניים' בשנה שנייה, ואני זוכרת שבכית כשהיא עזבה לבובטאון, אבל יומיים אחרי צחקת ואמרת שהיא הייתה דוחה, והיא יותר טובה מאליזבת' הזאת"

"טוב, אולי את צודקת. אבל מה שאני יודע שאני רוצה אותה, כל כך רוצה שזה כואב. אם זה יפסיק, אני אומר לך, אבל אני מבקש שתעזרי לי"

היא שתקה זמן מה, מתלבטת, ולבסוף אמרה "אני אעזור לך כי אתה הדבר הכי קרוב אליי, למרות שהיא באמת לא שווה אותך"

"אני חושב שאני לא שווה אותה" אמרתי, מסמיק מעט.

"אז מספיק עם ההערכה העצמית הנמוכה הזאת. אתה יותר טוב ממנה, אבל אתה תשיג אותה, מבטיחה" היא אמרה.

"תודה אנד, את הכי הכי!" אמרתי "אני יורד לחדר המועדון, את באה?"

"קודם אני קוראת את כל העותקים של מכתבי האהבה שלך ומחליטה איזו טקטיקה לנקוט במבצע אליז" אמרה בצחוק.

לא חשתי לא בנוח שהיא קוראת את המכתבים האישיים ביותר שלי, כי היא פשוט חלק ממני "רק אל תצחקי עליי" אמרתי "המכתבים ממש קיטשיים"

"ביי" היא ניפנפה לי בידה "זמן לתכנן תכניות!"

היא דחפה אותי מחוץ לחדר, צוחק ונעלה את הדלת.

לפני שירדתי, שמעתי קול רשרוש נייר וצחקוק שהסתיים ביבבה קטנה.

שוב אנדי (כי באלי וזה מסיים את הפרק)

קראתי את כל המכתבים שהוא כתב.

נראה שהוא באמת אוהב אותה, בכל נפשו, ואין לי כמעט מקום בחיי האהבה שלו.

דמעה התגלגלה על לחיי ומהר מאוד מיטתו של אוליבר התרטבה.

הדלת נפתחה ואני, לא ראיתי מבעד לצעיף הדמעות מי זה.

"אנדי!" שמעתי את קולו של ג'ים קורא "את בסדר?"

ואז הכל השחיר

		הפרק הבא