מסובך

אנדי

התעוררתי במרפאה וטעם מריר מילא את פי.

ניסיתי להתיישב, ללא הצלחה, והרגשתי יד מלטפת את שיערי.

ראיתי כתם צהוב מטושטש, שלא דומה בכלל לאוליבר כהה השיער ודחפתי ממני את היד.

זוג עיניים ירוקות כדשא ננעצו בי בשאלה "את בסדר אנדי?" שאל ג'ים, שנחשב לאליל הבנות של הוגוורטס.

"כן" עניתי בקרירות והבטתי בו, "למה את פה?" שאלתי.

"מצאתי אותך בוכה בחדר, והתעלפת, אז הבאתי אותך לפה" ענה במהירות.

נראה שהוא הרגיש לא בנוח אחרי שדחפתי את ידו ופניו נצבעו בגוון שיערי האדום כלהבה.

"למה בכית?" שאל.

אף פעם לא טרחתי ליצור קשרים עם בנים אחרים, אוליבר מילא בשבילי את המשבצת הזו, ולכן ג'ים ואני היינו רק ידידים רחוקים.

"תקשיב, זה חשוב ואני לא רוצה לספר את זה לאף אחד, אז אני מצטערת אם אני לא משתפת אותך בזה" עניתי.

אולי זה דווקא רעיון טוב, לשתף עוד מוח בסוד שלי, שחושב כמו בן.

"את בטוחה? קשה מאוד לשמור סודות בבטן" אמר ואז היכה בידו על מצחו "שכחתי אל מי אני מדבר. אם את לא משתפת את אוליבר בסוד, מי אני שתשתפי אותי?" אמר בקלילות.

במעמקי עיניו המחייכות ראיתי ניצוץ של אכזבה, שמסיבה כלשהי הטריד אותי מעט "יודע מה, אני ממילא צריכה עזרה בזה, אבל תבטיח לי שתעזור לי ותשמור על זה בסוד ואל תספר לאף אחד, במיוחד לא לאוליבר."

אז סיפרתי לו את סיפור אהבתי הנואשת לאוליבר, על החודשים שבהם רמזתי לו שאני מעוניינת ביותר והוא לא הבין מילה.

במהלך סיפורי נעצבו עיניו של ג'ים, ובחלק שסיפרתי לו שהוא אמר לי שהוא מאוהב באחרת, שלא הסגרתי את שמה כמובן, זלגה דמעה על לחיו.

"למה אתה בוכה? אתה לא חלק מזה אפילו" עניתי ומשכתי באפי.

"כי זה קרה גם לי" ענה, במעט כאב.

"באמת? אז אולי תוכל לעזור לי?" שאלתי בתקווה.

"בטח" ענה, בחיוך מריר מעט שאת פשרו לא הבנתי.

הפרק הקודם