הסדק המשפחתי

הפרה הפריעה לרגע הרומנטי של דין וויטראז'. ברור. 

אבל היא הפריעה להם בעוד מובן - הם מעולם לא ראו קודם פרה לבנה כל כך, ועוד באמצע מנהטן.

דין עזב את ידה של ויטראז', וניגש היסוס לבדוק מה גרם לפרה להגיע דווקא לבין היתומים ע"ש היפרברי.

להפתעתם, הפרה התחילה לצעוד במגושם לכיוון ויטראז', שעמדה משותקת מאימה וצפתה בפרה. דין רץ אליה. 

"מה קורה פה?" הוא שאל. הפרה המשיכה להסתכל עליהם במבט מהורהר. ויטראז' החלה להתאושש. בתור ילדה שכל חייה בילתה במרכז מנהטן, האינטראקציה שלה עם חיות שהם לא חתולי רחוב מזוהמים הייתה מצומצמת מאד. שלא לדבר על פרות. 

דין שלח את ידו וליטף את ראשה. הוא שלח לויטראז' חיוך מקסים וצחקק. "היא לא כזאת גרועה. תנסי ללטף אותה." 

ויטראז' גיחכה גם היא. "תשכח מזה," אמרה בקול עצור. 

דין המשיך ללטף את הפרה. ויטראז' הביטה בשלווה שעל פניו והחלה להירגע גם היא. שעת שקט עם החבר שלה - וכמובן, עם אורחת קצת פחות רצויה, זה כל מה שהיא היתה צריכה בשביל לחייך.

לפתע נשמעה צרחה. לחצר התפרצה בחורה בלונדינית, לבושה במכנסי ג'ינס וסווטשרט כחול. הצרחה כנראה הייתה צרחת חדווה, כי פניה נראו מחוייכות. 

שנייה לאחר מכן התפרצו לחצר זוג בחורים - אחד בעל שיער מתולתל ונמוך במיוחד, והשני גבוה כמו שרוך כם שיער שחור ומבולגן. 

"מה. קורה פה.?!" ויטראז' שאלה, קולה מתובל ברוגז קל. "מי אתם?" 

דין התקרב אל שלושת הילדים. ויטראז' הלכה אחריו בהיסוס. 

"היי," ושיט הנמוך את ידו, "שמי גרובר, ואני... חניך במחנה קיץ, פה באזור. מי אתה?" הוא שאל את דין. 

ויטראז' הגיחה מאחוריו. "עכשיו לא קיץ." היא פסקה ביובש. "מי אתם, ומה אתם עושים פה?" 

גרובר הסתובב, כנראה כדי לענות, אבל אז קרה דבר דיי מוזר: פניו התעוותו בבהלה כשראה את ויטראז', וכוח בלתי נראה הדף אותו אחורה בכוח. הוא נחת ליד הבחור השני, שנראה המום לא פחות ממנו. 

"מי את?" הבחור השני הצקרב. "מה עשית לגרובר?" 

ויטראז' נעשתה מבולבלת מרגע לרגע. מה קרה כאן הרגע? מי דחף את גרובר? זו בטח לא הייתה היא. 

"לא עשיתי לו כלום. אני בסך הכל מהבית יתומים הזה, שהתפרצתם אליו בלי רשות. אתם מוכנים להסביר לי למה החבר שלכם מתעופף בלי שליטה ואיך זה קשור אליי?" 

היא העיפה מבט אל דין, מקווה למצוא קצת עידוד, אבל להפתעתה הוא נראה מבועת לחלוטין. הוא ניסה להגיד משהו, וויטראז' חשה את חוסר האונים שלו. מה קורה פה??

"איך פיבי הגיעה לפה?" דרש הבחור לדעת. "מי זאת פיבי," ענתה לו ביריקה ויטראז', שעצביה השתוללו. היא לא הצליחה להבין למה היא כל כך רוצה לחנוק את בעל השיער השחור, אבל אלמלא יכולתה המופלאה לשלוט בעצביה, כנראה שזה מה שהייתה עושה.

"הפרה שלנו. היא פשוט הייתה חסרת שקט כמה ימים, ובשנייה ששחררנו אותה למרעה היא טסה לפה. אני פרסי, פרסי ג'קסון. נעים מאד," הוא השיט את ידו, אבל ויטראז' רק הביטה בה בסלידה.

"אני לא יודעת מה יש פה, אבל כדאי שתקחו אותה מפה. האם בית שלנו לא תאהב את זה." פרסי בא לומר משהו, אבל אז הבחורה הבלונדינית התקרבה אליו. היא תפסה בכתפו באחיזה שהכאיבה לויטראז' בעיניים, ולחשה משהו באזנו. פרסי נתן בבלונדינית מבט, ואז החזיר את עינין לויטראז', מבולבל. 

"פרסי," נשמעה גניחה מאחורה. גרובר התאושש, ובהליכה דיי משונה הוא הידס לכיוונם. "פרסי, תיזהר." הוא אמר בקול חלוש. 

ויטראז' לא הבינה מה קורה. שלושה ילדים אלימים שמחפשים פרה מתפרצים לחצר בית היתומים שלה ומגדירים אותה כסכנה? מה קורה פה?

בזמן שהרהרה בדברים, לא שמה לב למבט המבועת שפרסי נעץ בה. גרובר נראה ממש מפוחד, ואילו הבלונדינית הסתכלה עליה במבט שאמר, "לא מעניין אותי כמה את מוכנת, תיווכחי לדעת שאני יותר".

"אני יודע מי את," אמר פרסי בקול מבשר רעות. "את בכלל לא אמורה להתקיים." 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אוקיי חח אני יודעת שעבר פול זמן, אני מקווה שעדיין יש לזה קוראים (: 

בכל מקרה יש כבר כמה פרקים מטורפים שמוכנים ומחכם שאעלה אותם. זה היה פרק מעבר ככה שהוא לא היה כזה מעניין, גם כתבתי אותו מזמן אז הוא פחות טוב. 

אז עוד שבוע ככה עוד פרק. תהנוו 

הפרק הקודם		הפרק הבא