הנקמה

היי לכולם :)

רק רציתי להגיד שכתבתי את הפאנפיק הזה עם HermioneGranger :)

מקווה שתאהבו :)

וכמובן, ויתור זכויות לג'יי. קיי. רולינג :)

דראקו חיכה לג'יני באחת הכיתות הנטושות. היא היתה אמורה לבוא לפני חמש דקות. דראקו לא ראה אותה כבר שלושה ימים והתחיל להתגעגע. חריקת הדלת קטעה את מחשבותיו. ג'יני נכנסה וסגרה אחריה את הדלת. דראקו קם מיד מהכיסא שעליו ישב וחיבק אותה.

"התגעגעתי אלייך", אמר דראקו.

"גם אני", לחשה ג'יני והמשיכה לחבק אותו.

"כבר נמאס לי מזה שאנחנו צריכים להסתתר מכולם", אמר דראקו.

"גם לי", אמרה ג'יני בהבנה, "אבל אתה יודע מה יקרה אם רון יגלה שאנחנו ביחד... הלך עלינו."

"מה הוא כבר יעשה לנו?" שאל דראקו, למרות שכבר חשב על כמה אפשרויות שלא מצאו חן בעיניו.

"מה אתה היית עושה להארי אם הוא היה יוצא עם פנסי בזמן שהיית מאוהב בה?"

"עוד פעם אנחנו מדברים על פנסי? אני יודע שהיא מפלצת, אבל מה לעשות שהייתי מאוהב בה? לא שלטתי בזה."

"אנחנו לא מדברים על פנסי עכשיו, שאלתי מה היית עושה להארי?"

"רוצח אותו?" אמר דראקו, "במקרה הטוב", הוסיף.

"אז זה מה שרון יעשה לנו", ענתה ג'יני.

"אבל מה זה משנה מה רון חושב? העיקר שאני אוהב אותך", אמר דראקו באהבה.

"אבל בכל זאת, זה אח שלי..." התחילה ג'יני, אך דראקו קטע אותה בנשיקה.

ואז נפתחה הדלת. רון עמד בפתח בפה פעור ונראה כאילו הוא עומד להתעלף. הוא לא האמין למראה עיניו. אחרי כמה שניות שפשוט עמד ובהה בהם באימה, יצא רון וטרק את הדלת בכעס.

"חכה רגע!" קראה ג'יני ויצאה אחריו בריצה, "אני יכולה להסביר!"

דראקו נשאר לבדו ולא ידע מה לעשות. כעבור כמה דקות שבהן חיכה לג'יני הוא החליט לחזור לחדר מועדון. בדרך הוא ראה את הארי והרמיוני, שנעצו בו מבטים מוזרים.

'כנראה שרון כבר סיפר לכל הוגוורטס' חשב דראקו בהקלה. הוא עבר על פניהם והמשיך לחדר המועדון. גם שם כל חבריו הסתכלו עליו במבט כועס.

"זה התפשט מהר..." מלמל לעצמו דראקו.

זאת היתה שנתו השישית בהוגוורטס, אבל הוא התחיל לצאת עם ג'יני רק לפני חודשיים.

* * *

"אני לא מאמין שהיא עשתה את זה!" קרא רון בכעס, "היא יודעת כמה אני שונא אותו!"

הוא ישב עם הארי והרמיוני בחדר המועדון של גריפינדור וכבר יותר מרבע שעה קיטר על ג'יני, בזמן שהארי והרמיוני ניסו להרגיע אותו ללא הצלחה.

הרמיוני לקחה את הארי הצידה. "אנחנו עוד שנייה באים", זרקה לרון. הם התיישבו על אחת הספות, כמה מטרים מרון.

"אני מצטערת, הארי. אני יודעת שאתה מאוהב בג'יני. אני יודעת בדיוק איך אתה מרגיש."

"את ממש לא יודעת!" קרא הארי בכעס והתחיל ללכת לכיוון רון. פתאום הוא הסתובב, כאילו נזכר במשהו, והוסיף: "וחסר לך שאת אומרת על זה מילה לרון."

"חכה רגע, הארי", קראה הרמיוני.

הוא הסתובב אליה במבט שואל.

"אני יודעת בדיוק איך אתה מרגיש, בגלל ש - "

"מה?" שאל הארי והתקרב אל הרמיוני בסקרנות.

"אני חושבת שאני מאוהבת דראקו..." לחשה הרמיוני.

"מה?!" לחש הארי, "את רצינית?! השתגעת לגמרי!"

"זאת לא אשמתי!" התגוננה הרמיוני, "אני לא שולטת בזה!"

"אבל זה מאלפוי!" קרא הארי, "איך את יכולה להתאהב בו?"

"אמרתי לך, אני לא שולטת בזה!"

"אוקיי, אוקיי, הבנתי", לחש הארי, "בואי נחזור לרון."

"מה לקח לכם שם כל-כך הרבה זמן?" שאל רון, שלא באמת התעניין. הרמיוני מלמלה תירוץ לא אמין בקשר לשיעורי בית, אך רון בכלל לא הקשיב. הוא היה עסוק בלכעוס על ג'יני.

"אני יודע מה נעשה", אמר רון, "אנחנו הולכים לנקום במאלפוי ולהפריד ביניהם."

"לא חייבים לנקום בדראקו", מיהרה הרמיוני להגיד, "זה קצת מוגזם..."

"עכשיו את בעדו?" קרא רון ועלה בכעס לחדרו.

"זה דווקא רעיון לא רע להפריד ביניהם", אמר הארי להרמיוני, "זה יעזור לשלושתנו."

"איך בדיוק?" שאלה הרמיוני שלא הבינה לאן הוא חותר.

"אני מאוהב בג'יני..." התחיל הארי, "ואת... טוב, את מאוהבת בדראקו. ורון... את יודעת."

"זה באמת רעיון לא רע", מלמלה הרמיוני, "איך לא חשבתי על זה קודם?"

וכך התחילה הנקמה.

		הפרק הבא