לבד בלילות

הקפיצה מן הרכבת

 יומני היקר,

חושך, אני במיטה, לבד... היום אבא ואמא לא יכולים לבוא לשבת על-ידי בערב עד שאני נרדמת ללטף אותי ולספר לי סיפורים יפים על נסיכות ונסיכים...

היום קרה דבר נורא. ג'יימס ואלבוס חזרו להוגוורטס אבל בדרך אל (קיצור של אלבוס) קפץ מן הרכבת יחד עם סקרופיוס מאלפוי.

רוז אמרה שהוא התיישב על-ידו ברכבת. איני יודעת את כל הפרטים, רק שאבא ואמא עכשיו מדברים עם פרופסור מקגונגל בבית הספר הוגוורטס.

אותי הם העבירו דרך אבקת-הפלו לביתם של הרמיוני ורון. הרמיוני ממש נחמדה. היא סיפרה לנו סיפורים מ 'מעשיות בידל הפייטן' וכל מיני סיפורים מוזרים של מוגלגים כמו 'שילגייה', 'סינדרלה' ועוד.

רון עסק בינתיים בקריאת עיתון ובסילוק נומים בגינה. "לילה טוב ילדים."לחשה לנו הרמיוני כאשר  נרדמנו סוף סוף וירדה למטה.

בשעה שתיים-עשרה בלילה שמעתי וויכוח סוער למטה "זה לא הגיוני!" נשמעה לחישה רמה "זה לא יוכל להיות! מוכרת הממתקים שומרת כבר אלפי שנים על הילדים ורק הם הצליחו לעקוף אוותה! איך זה יתכן?"

ירדתי למטה וכאשר המבוגרים ראו אותי עומדת בסוף גרם המדרגות נשתתקו. "אבא, אמא!" קראתי "חדרתם! אלבוס בטח כבר בהוגוורטס תחת פיקוחה של מקגונגל, נכון?"

"לילי חמודה, אלבוס.. הוא נסע בזמן. איננו יודעים איך, אבל הוא השיג מחולל זמן וכעט ממש הוא נוסע לעבר יחד עם סקרופיוס. מכיוון שאין עוד מחוללי זמן לא נוכל לתפוס אותו... ובקשר למקגונגל - 

קוראים לה פרופסור מקגונגל. לא מקגונגל." ענתה לי אמא בפנים דואגות. החוורתי מיד. אומנם הייתי קטנה, אבל הבנתי הכל. אני מאד מתמצאת מהבחינה הזו בעולם הקוסמים, אולי בגלל שאבי הוא הארי פוטר ואולי בגלל שאני סתם כזאת.

בינתיים כבר ממש מאוחר ואני ממש צריכה ללכת לישון, אז להתראות יומן!

לילי פוטר-וויזלי.

		הפרק הבא