אומות הכישוף

.

דראקו , שכולם חשבו שארז הרבה , עשה את ההפך  . הוא חישב  שאם הוא יהיו בכל מקום ארבעה ימים ובארבעה מקומות והוא גם שיער שהם יעשו כביסה …

הוא לקח שמונה חולצות ושמונה מכנסיים , ארבעה גלימות של הוגוורטס ואחת שחורה רגילה ,עשרה תחתונים ליתר ביטחון וארבעה זוגות גרביים .

את הכל סידר בצורה מסודרת למופת .

הרמיוני , ארזה גם היא לא הרבה אבל לקחה איתה בנוסף גם עוד ספרים … הרבה ספרים .

הם יצאו לכיוון השער לפני ארוחת צהריים , התלמידים האחרים  שוחררו מהשיעורים בשביל להיפרד.

הארי ורון רדפו אחרי הרמיוני עד השער .

"היי אל תשכחי להביא לי מתנות !" צעק רון מבעד לשער לאחר שיצאה לכיוון הרכבת לשדה התעופה.

הרמיוני חייכה אל עבר חבריה ורצה אל הרכבת .

התאים היו שונים מהתאים ברכבת הרגילה .

"זו אותה רכבת שאנחנו נוסעים בה ?" שאלה חנה את השאלה שכולם חשבו עליה

"לא , זו רכבת נוסעים של הוגסמיד . הרכבת תלמידים מחכה  ברציף עד לחג המולד " אמר סנייפ ונכנס לתא שמתאים לשישה אנשים .

כשהרכבת יצאה מן הרציף , חנה כבר הייתה שקועה בשיחה אם אנתוני והרמיוני שלפה ספר על המסדר מתיקה , בלי לשים לב גם תמונה נפלה , כשדראקו הרים אותה ראה שזו הייתה תמונה של הרמיוני ושני אנשים לא דומים לה כלל ; הרמיוני בניגוד אליהם , בעלת שיער שחור חלק ועיניים מלוכסנות במקצת והם; האישה בעלת שיער חום מנופח והאיש בעל עיניים גדולות וחומות ,  עומדים לידה ומחייכים .

הוא בזהירות רבה מבלי שהרמיוני תשים לב , תחב את התמונה אל התיק וחזר להסתכל בחלון .

הם הגיעו לשדה התעופה .

סנייפ , חנה והרמיוני ידעו איך להתנהג בעול המוגלגי בניגוד לדראקו ואנתוני שקפצו וחקרו כל דבר .

"אין שום מצב שבעולם שאני עולה על ציפור ענקית ! עשויה מתכת ! מוגלגית ! "

"אז תישאר פה " אמרה הרמיוני והלכה אחרי סנייפ והילדים האחרים  לכיוון המטוס .

דראקו התעכב אבל צמצם את הפער והלך לצידה של הרמיוני .

זה הרגיש טיפה רגיל אפילו … שדראקו הולך לצידה של הרמיוני , כאילו הם מעולם לא כעסו או שנאו אחד השני .

הרמיוני החלה ללכת לכיוון המושב שלה כשראתה שדראקו  פשוט עומד במעבר בחוסר אונים .

היא חזרה והסתכלה בכרטיס שלו מבלי לשאול . היא התנהגה כמו שהייתה מתנהגת ליד הארי או רון כאילו , הם חברים . זה שימח את דראקו וכשהרמיוני משכה אותו מכף ידו אל המושב זה נתן לו פרפרים בבטן .

כשהטייס החל לדבר דראקו החזיק חזק את המושב " הדבר הזה גם מדבר ?" הוא שאל את הרמיוני, היא החלה לצחוק "אל תצחקי עלי ! בוצ-" התחיל דראקו לומר אבל הפסיק באמצע . חיוכה של הרמיוני ירד .

"זה הטייס , הוא מדבר ברמקול . זה כמו לחש סונורוס "

אמרה הרמיוני במהירות ושמה אוזניות על האוזניים שלה והפנתה את מבטה לחלון .

דראקו טיפה התחרט על כך , הוא דווקא נהנה מהשיחה .

כשהמטוס החל להאיץ , בלי לשים לב , תפס דראקו את זרועה של הרמיוני חזק .

"אוץ'!!! " אמרה הרמיוני והסתכלה על פרצופו של דראקו , הוא היה מבוהל כל כך שהיה נראה כאיו ראה את וולדמורט חוזר !

היא שחררה את ידו "אה סליחה " אמר דראקו כשם לב למה שעשה . הרמיוני לקחה את תיקה והתחילה לחפש משהו . לבסוף מצאה ; שיקוי שינה . היא נתנה את הבקבוקון לדראקו

"לא יותר מדי , יש לי קצת מהשיקוי הזה וגם אם תשתה יותר מדי … לא תתעורר " אמרה הרמיוני .

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא