מכשפה חדשה-ישנה

"גאיה טארה?" שאל דמבלדור, מופתע. "מה את עושה כאן? כמדומני שהורייך לא אישרו לשלוח אותך להוגוורטס". "בלטריקס לסטריינג' תקפה אותנו בפנימייה!" התפרץ הארי.

"כן! ואז גאיה הסתובבה ושלפה שרביט ונאבקה איתה ואז היינו חייבים לבוא לפה!" אמרה הרמיוני. "ולפי איך שהן התנהגו היה די ברור שהן מכירות זו את זו" העיר רון. "את מכירה את בלטריקס לסטריינג'?" שאל דמבלדור.

"כן אדוני" ענתה גאיה. "המטומטמת הזאת והאדון הטיפשי והחולה נפש שלה-" התחילה. "הרבה אומץ לכנות ככה את וולדמורט" העיר פרופסור דמבלדור בבת-צחוק. "לא אכפת לי. הם לא מפסיקים להציק לי!" מחתה.

"הם מגיעים אליי ואומרים לי שההורים שלי צריכים להתבייש בזה שהם מסתירים את היותי מכשפה ולא שולחים אותי ללמוד. שכוחות הקסם שלי לא שווים אנשים כמוהם" אמרה בקול חנוק.

"הם הציעו לי להצטרף לאוכלי המוות". "ומה ענית להם?" שאל רון. "שאני מעדיפה למות ולא להצטרף לרשע" אמרה בחיוך קטן. הארי, רון והרמיוני חייכו בגאווה ולדמבלדור היה זיק שעשוע בעיניים.

"יפה. ואם יורשה לי לשאול, איך שרביט?" שאל דמבלדור והחווה דמבלדור לשרביט בידה של גאיה. "אה, ההורים שלי לא רצו שיתפוצצו להם דברים בבית ושכוחות הקסם שלי יצאו משליטה" אמרה.

"יכול להיות שחלק מזה אני שכנעתי אותם" אמרה בתמימות מזוייפת ודמבלדור צחק. "אז הם לקחו אותי לקנות שרביט וכמה ספרי כשפים" אמרה. דמבלדור הנהן.

"פרופסור?" היא הוסיפה לשאול. "אני... אמ... זאת אומרת, אם זאת לא בעיה..." היססה. "אני רוצה להתמיין וללמוד בהוגוורטס" ביקשה בתחינה.

"כמובן" אמר דמבלדור בחיוך קטן וגאיה חייכה חיוך כל כך ענקי שתהתה איך הפנים שלה לא התפוצצו. דמבלדור הוריד מצנפת ישנה מהמדף. "כן אלבוס? מה הפעם?" פערה המצנפת את פיה.

גאיה נבהלה אך לא הראתה זאת. "צריך למיין מישהי חדשה" אמר פרופסור דמבלדור. גאיה התיישבה על שרפרף ודמבלדור הניח את המצנפת לראשה. היא לא ממש הופתעה כששמעה בראשה את קול המצנפת.

"הממ... ילדה שלא זכתה להישלח להוגוורטס? זה לא קורה הרבה..." הרהרה המצנפת בראשה של גאיה. "כן, יש פה שכל טוב והיגיון ישר. אבל... רייבנקלו לא הולם אותך במאה אחוז.

הפלפאף... לא. סלית'רין אולי? שאפתנית מאוד אני רואה. אבל לא, בת מוגלגים ולא יהירה בכלל. כן, יהיה לך הכי טוב ב-גריפינדור!" את המילה האחרונה המצנפת צעקה. גאיה קמה בחיוך.

"אני רואה שלא טעיתי בבחירה שלי" אמרה. "איזו בחירה?" שאל הארי. כעבור שנייה עמדה מולם לביאה זהובה. "אנימאגוסית?" צפצפה הרמיוני.

"בגיל כל כך צעיר?" שאל דמבלדור שהיה המום לגמרי. גאיה השתנתה חזרה לצורתה המקורית. "למה לא?" שאלה. "טוב, את תהיי עם הרמיוני במגורים, ותתחילי מחר את לימודייך איתם, בשנה הרביעית.

המערכת תינתן לך מחר בידי פרופסור מקגונגל, ראש הבית שלך. כעת לכו למעונות גריפינדור" אמר להם פרופסור דמבלדור. הם הנהנו והלכו.

בדרך, השלושה סיפרו לה את כל קורותיהם החל מהשנה הראשונה, ושדמבלדור שלח אותם לפנימייה כדי "לנקות קצת את הראש, להתרחק קצת ולקחת מרחב לנשימה".

"נועדתם לגריפינדור כמו כפפה ליד" אמרה להם גאיה בחיוך. הם העבירו את הדרך בדיבורים ונפרדו במעונות. כשגאיה והרמיוני עלו לחדרן גאיה נשכבה על מיטתה.

"אלוהים. אני צריכה לכתוב מכתב לאמא ואבא" חשבה לעצמה, ונרדמה.

כשהתעוררה בבוקר ראתה שהבנות לא תוהות מה היא עושה בחדרן, בטח הרמיוני כבר הסבירה להן.

גאיה הציגה את עצמה והכירה את חברותיה לחדר: ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות-דארה, ילדה שחומת עור עם עיני דבש ושיער מסולסל ובהיר-שאמי, והרמיוני.

היא לבשה את גלימת גריפינדור שחיכתה לה על כיסא ליד, וראתה גם ערימת ספרים. היא הרחיבה בשקט את התיק והכניסה לתוכו את כל הספרים.

היא לא ידעה מה תצטרך להיום. "את באה לארוחת בוקר?" שאלה אותה הרמיוני. גאיה הנהנה והן ירדו.

הן פגשו למטה את הארי ורון והתקדמו איתם לכיוון האולם הגדול. בדרך עצרה אותה פרופסור מקגונגל. "גאיה, נכון?" שאלה הפרופסור.

גאיה הנהנה. "קחי. זו המערכת שלך" אמרה הפרופסור והושיטה לה גיליון קלף. היא ראתה שיש לה עכשיו שיקויים עם הארי, רון והרמיוני.

היא חזרה לשולחן והתיישבה לידם. "אני שונא את היום הזה! יש לנו עכשיו שיקויים. עם סלית'רין. וסנייפ! זה נורא!" קיטר רון.

"סנייפ עד כדי כך רשע?" שאלה אותם. "אין לך מושג כמה" אמר הארי במבט של השתתפות בצער. הם הלכו ביחד לכיתת השיקויים, כשגאיה שומעת קיטורים של הארי ורון.

הם התיישבו במקומותיהם וסנייפ נכנס. "היום" פתח. "נכין שיקוי שינה" אמר להם. הוא רשם הוראות על הלוח, ובמהלך השיעור נוכחה לדעת שסנייפ באמת רשע.

הוא התאכזר לכל תלמיד גריפינדורי ואילו את סלית'רין שיבח על כל פליצה. גאיה התעלמה והמשיכה בעבודה

כתישת עלי ינקיטון... תוספת אבקת קרן... ו.. זהו! מוכן! השיקוי היה בצבע לבן זוהר, בדיוק כמו שהיה צריך להיות. השיקוי של הארי היה בצבע אפור, ושל רון היה בצבע ירקרק-חום מגעיל.

היא ידעה מבעוד מועד שהרמיוני המצטיינת בכיתה, אבל כעת השיקוי שלה היה לבן דהוי. סנייפ עבר ביניהם וזרק הערות מכוערות להארי ורון שהאדימו ונראה כי עוד שנייה יתפוצצו.

להרמיוני זרק: "לא טוב העלמה גריינג'ר. נראה כמו שיקוי שמטרתו רצח". הרמיוני הסמיקה מבושה ותלמידי סלית'רין צחקו.

גאיה שלחה בבם מבט רושף. כעת סנייפ הגיע אליה והיא ידעה שלא יהיה לו דבר להעיר לה. הוא התבונן בה ואז בשיקוי, וכולם התבוננו בהם כאילו זה משחק פינג-פונג.

"שלוש נקודות לגריפינדור" הפטיר והלך לקדמת הכיתה. היא קלטה בזווית עינה את הסלית'רינים הזועמים, גריפינדור ההמומים, הארי ורון שלטשו בה מבטי הערצה ותמיהה,

והרמיוני שנראתה כאילו היא הולכת להתפחלץ. היא לא בדיוק הבינה למה הם עושים מזה עניין. "אף אחד, אף אחד מגריפינדור, בחיים לא קיבל  נקודות מסנייפ!" אמר רון.

"והנס הזה קרה סוף סוף!" הוסיף באושר. "זה היה גדול! היית ממש טובה!" החמיא לה הארי. גאיה הרגישה שהלב שלה קופץ לרגע, אבל התעלמה מזה.

"למה לי הוא אף פעם לא הביא נקודות?" מלמלה הרמיוני. "כי הוא סתם פוץ רשע. אם היית בסלית'רין הוא היה נותן לך מאה נקודות" הבטיחה לה גאיה.

כשהגיעו למעונות, התיישבה לכתוב מכתב להוריה.

"אמא ואבא היקרים.

אני לא בפנימייה יותר.

אני בהוגוורטס. כן כן, בהוגוורטס!

אני עם חברים טובים שלי ולומדת בשנה הרביעית.

זה לא משנה מה תגידו. אני לא אחזור לפנימייה. טוב לי בהוגוורטס.

זה המקום בו אני צריכה להיות.

                                                          אוהבת,

                                                            גאיה"

הארי נתן לה את הדוויג כדי לשלוח את המכתב, והדוויג חזרה למחרת בארוחת הבוקר עם מכתב מהוריה.

"גאיה.

מה חשבת לעצמך?! הטרפת אותנו מדאגה!!

בפנימייה הודיעו שפשוט יצאת לשירותים ונעלמת, יחד עם עוד שלושה תלמידים.

איך לעזאזל הגעת להוגוורטס? אנחנו לא אישרנו לך!

בטח תצטרכי להישאר שם עד החופש הגדול.

אלוהים, יש לך מושג כמה הדאגת אותנו? עוד שנייה חטפנו התקף לב!

                                                                                  אוהבים למרות שהדאגת אותנו.

                                                                                              אמא ואבא"

גאיה נאנחה, ושרבטה להוריה שאכן תחזור בחופש הגדול, כי לא הייתה לה שום כוונה לחזור בחג המולד.

היא המשיכה את היום כרגיל ודיברה עם הארי, רון והרמיוני.

אי אפשר היה לראות את הרביעייה הזו לבד!

הפרק הקודם		הפרק הבא