אלים אדירים

קמתי בבוקר, עירנית. אני טיפוס בוקר שאוהב שמש. נתתי לשמש ללטף את פניי והרגשתי חום נעים בבטן. "אליזבת'! יש בית ספר, היום זה היום האחרון ולא מתאים לי לאחר!" מייקל אח שלי צרח מלמטה. עשיתי פרצוף והתארגנתי וירדתי למטה. מייקל בן 13, ושנינו נראים די אותו דבר- אולי בגלל שאנחנו תאומים. לי יש שיער בלונדיני וגם לו יש. לשנינו יש עיניים כחולות. מזל שאנחנו מתלבשים שונה, אחרת אך אחד בחיים לא היה מבדיל בינינו. מליסה אמא שלנו נראית לגמריי אחרת מאיתנו, שזה קטע מוזר. יש לה שיער שחור ועור לבן- אני ומייקל עם עור מוקה. יש לה עיניים ירוקות ולשנינו יש כחולות. בכול אופן, הלכנו לבית ספר ליום האחרון בהתרגשות. מייקל הלך לכיתה שלו,(הוא גם בן 13) ואני לכיתה שלי. המורה שלי נינה הייתה שם וגם כול הילדים האחרים. אנחנו גומרים כיתה ז'. עמדתי בדלת וחיכיתי לנזיפות של נינה, אבל היום היא הייתה רכה במיוחד. אולי בגלל שזה היום האחרון. "אליזבת'! באמת, גם ביום האחרון של השנה את מאחרת? יש לך מזל שאי אפשר כבר לשנות דברים בתעודה" היא צעקה עליי. התכווצתי. נשמתי נשימה עמוקה, ויישבתי ליד ג'ין, חברה הכי טובה שלי. היא חייכה אליי בהיזדהות כשבאתי לשבת לידה. "מה קרה הפעם?" לחשה לי. "סתם הסתכלתי על השמש" לחשתי חזרה. היא נאנחה. "את תמיד סתם מסתכלת על השמש." לחשה וחייכה חיוך קטן. חייכתי במבוכה. זה נכון- כול בוקר כשאני מתעוררת אני חייבת להסתכל על השמש ועל העצים. אין לי מושג למה. ג'ין לעומת זאת, תמיד חלמה לגור באוקיינוס הפתוח בארמון מתחת למים. היא יכולה להיות שעות במים כמו שאני יכולה שעות להסתכל על השמש ולא להסתנוור. קטע מוזר אצלי. נינה כחכחה בגרון. נזכרתי שעוד לא חופש והסתכלתי עליה במבט ללא הבעה. "אני מוציאה תלמידים לחלוקת תעודות, אתם בינתיים יכולה לדבר או לראות סרט במקרן. אחריי התעודות אתם חופשיים להתחיל את החופש הגדול." סיימה, וכולם הריעו. נאנחתי. 'יום מיותר' חשבתי בצער. באים ביום האחרון רק לתעודות. גי'ן חייכה וקפצה במקום. "אחרי הבית ספר הולכים לים!" הזכירה לי. חייכתי. נינה הוציאה את התלמיד הראשון, וכולם דיברו בהתרגשות. הנהנתי בחיוך לג'ין. "אני אשתזף" אמרתי לה. היא גלגלה עיניים. "חלק מהקטע של ים זה לשחות גם, טיפשונת." נזפה בי. חייכתי. התלמיד הראשון חזר עם התעודה, לקח את התיק שלו והלך הבייתה בחיוך מאושר. "אדמונד!" נינה קראה בחוץ, ואדמונד יצא בפנים חוששות. התחלתי להתרגש. "אז מה התכניות שלך בחופש חוץ מלישון?" ג'ין שאלה אותי. משכתי בכתפיים. "לא יודעת, סבא וסבתא, בריכה, ים" אמרתי לה. "התכנית הקלאסית" היא אמרה בחיוך. משכתי בכתפיים שוב. אדמונד חזר והלך. "ג'ורג'!" נינה קראה, והוא יצא עם התיק כבר על הגב. חששתי מהשיחה עם נינה. יש לי קשב וריכוז, וגם דיסלקציה. ג'ין התחילה להיראות גם מתוחה. היא די כמוני, חוץ מהקטע של הקשב וריכוז. יש לה רק דיסלקציה. אנחנו בכיתה ללקויי למידה למזלינו. שמעתי שאגה פתאום בחוץ, והרמתי את הראש להסתכל בחלון- כלום. גם ג'ין קפצה והסתכלה בחלון בפחד, ואז הסתכלה עליי בפרצוף מפוחד. "שמעת את זה גם?" היא לחשה, והנהנתי. היא נאנחה בהקלה. "חשבתי שהשתגעתי" אמרה. התבלבלתי. "מה?" שאלתי אותה. היא חייכה. "כבר חצי שנה אני שומעת את השאגה הזאת" אמרה. חייכתי בהקלה. "גם אני" אמרתי. היא הסתכלה עליי. ואז נינה אמרה: "אליזבת'!" ג'ין הסתכלה עליי ברחמים, ויצאתי. ג'ין נשארה אחרונה לחכות בכיתה. יישבתי מול נינה. "בסדר, אליזבת', זאת התעודה שלך. תסתכלי ותגידי לי מה דעתך" היא אמרה והוציאה אותה. בחנתי אותה בידיים רועדות. לשון- 60.- מתמטיקה- 70. חייכתי קצת. אנגלית- 78, חינוך- כמה מילים כי אין על זה ציון, אומנות- 100 כצפויי. הרמתי את הראש לנינה בחיוך. היא חייכה אליי גם להפתעתי. "כול הכבוד, אליזבת'. לשון הפתיע אותי לטובה- הייתי בטוחה שתיכשלי, אבל הצלחת. " אמרה והנהנה בעידוד. נשמתי נשימה עמוקה. היא שמה לי מקופלת בתוך התעודה, ואמרה: "חופש נעים" בחיוך. "ג'ין!" קראה, וחזרתי לכיתה לחכות לה. ג'ין יצאה במבט מפוחד יותר משאחרי ששמענו את השאגה.

"בהצלחה" לחשתיי לה, והיא הנהנה ויצאה מהכיתה. יישבתי במקום שלי. היה שקט בכיתה כי כולם כבר התחילו את החופש חוץ משתינו. שמתי את הראש על השולחן. ואז שמעתי שוב את השאגה- הפעם יותר קרובה. קפאתי, והסתכלתי על החלון וכמעט צרחתי. הייתה שם מפלצת- ולידה היה מייקל, לכוד בפרצוף מפוחד שאף פעם לא ראיתי עליו. הוא דפק בחלון, מסמן לי לצאת לעזור לו. המפלצת שאגה עליו. היו לה שלושה ראשים. התפללתי שג'ין תצא כבר. לשמחתי היא חזרה לכיתה ולקחה את התיק שלה. טפחתי לה על הכתף כמה פעמים. "מה?" היא התעצבנה, והצבעתה על החלון. היא קפאה ושמטה את התיק. "זה לא מייקל?" שאלה בקול רועד ובלעה רוק. הנהנתי, מזיעה כולי. הבקבוק של ג'ין רעד, למרות שאף אחת מאיתנו לא נגעה בו. בהיתי בו באימה. הוא נפתח, והשפריץ ושבר את החלון. בום! הזכוכית נשברה, והמפלצ עם שלושה הראשים קיבלה שיטפון לארוחת בוקר. ג'ין רעדה במקום והצביעה על החלון ביד. בהיתי ביד שלה. יכול להיות ש?... לא, זה מטורף מידי. מייקל התחיל לחייך וללכת לכיוון של הבית שלנו. אני וג'ין הסתכלנו אחת על השנייה, ויאצנו מהכיתה הבייתה גם.

		הפרק הבא