אלים אדירים

"פוסידון." הוא אמר. הנהנתי. הוא משך בכתפיים ותלה את המגבת על הקולב שליד הכיור בצד שמאל. "אותי רק מעניין לדעת מה עובר על אמא." הוא מלמל. הרגשתי צביטה בבטן. "גם אותי." מלמלתי חזרה. לרגע רק שתקנו, ואז מייקל עלה במדרגות הלוליינות שלנו לחדר שלו. הורדתי את הכלים לכיור, ושטפתי ידיים ואז ניגבתי במגבת. שמעתי צהלה מחוץ לחלון שמול הכיור, ושמטתי את המגבת. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש: מישהו רוכב על סוס. מחשבה שנייה: אין סוסים כמעט בניו יורק חוץ מבחוות. מחשבה שלישית: מוזר. מחשבה רביעית: משכתי בכתפיים ושמתי את המגבת חזרה בקולב והלכתי לחדר שלי, שליד החדר של אמא. אין לנו אבא. החדר של מייקל למעלה, ואז יש מול ההחדר שלו מסדרון ומדרגות, שליד המדרגות המחשב ומולו הדלת הראשית. חזרתי ליומן, שמלא רשימות של דברים מוזרים שקרו לי בחיים וגם על מייקל כתבתי. פתחתי את המגירה והוצאתי את היומן. נשמתי נשימה עמוקה, וכתבתי בעט כחול. "שמעתי צהלה של סוס. הקטע המוזר? רוב הסוסים של ניו יורק באורוות, עד כמה שידוע לי." הפסקתי לכתוב, ונכנסתי למיטה. הסתכלתי בחלון שלידה, ונעמדתי על הברכיים מול החלון. שוב הרגשתי את החום הנעים בבטן שהשמש עושה. חייכתי והרגשתי חום בפנים.  כעבור כמה שעות, הלילה הגיע והלכנו לישון. התכסיתי בשמיכה, ונרדמתי. בחלום ראיתי לרגע איש קורן שמחייך אליי חיוך גדול וגאה, ואז הוא נעלם. ככה זה כבר שנים. אני חולמת על מישהו קורן, וכעבור רגע הוא נעלם. מייקל אמר לי שגם אצלו זה ככה, ומיד כתבתי את זה ביומן אחרי שהוא אמר את זה. נאנחתי מתוך שינה מהנאה. הרגשתי איתו מוגנת. הוא נעלם, והרגשתי עצובה והתעוררתי. היה חושך מסביב. בניו יורק אין כוכבים כמעט בשמיים בגלל הזיהום אור. זה העציב אותי. בהיתי בתקרה הכתומה שלי, שבחושך היא כמובן נראתה כחולה כהה. תהיתי בפעם המיליון נראה לי מי זה יכול להיות האיש הזה. נאנחתי. ´אולי זה מייקל כשהוא יתבגר?´ תהיתי. נהה. האיש הזה יותר מידי קורן ויש לו הילה מסביב לגוף שלו. למייקל אין הילה מסביב לגוף שלו. התיישבתי ונשענתי על הקיר שמאחוריי הכרית. משכתי את השמיכה אליי. היה קריר, וזה היה מוזר כי לפני שנרדמתי היה רותח. הצטמררתי מהרוח שנשבה מהחלון. נשמתי נשימה עמוקה, ודימיינתי שחם לי ותוך רגע היה לי נעים. חייכתי לעצמי. אני עושה את זה מאז ומתמיד. נשבה עוד רוח. היישבתי מטושטשת מהשינה. השיער הבלונדיני המתולתל שלי  התפזר ברוח החזקה שנשבה מהחלון. מצמצתי. היו גם ענני גשם בשמיים. ´איך זה שיש ענני גשם בקיץ?´ חשבתי, מבולבלת. ואז ראיתי משהו בשמיים- משהו גדול עם דמות עליו. הנדתי בראש במהירות ושיפשפתי עיניים. הסרתי יד אחת מהעין, והדבר עדיין היה בשמיים וגם הענני גשם.  חיכיתי כמה שניות, קפואה במקום מרוב הלם ומחשבות. שמעתי את החלון של מייקל נפתח, והדמיות בשמיים נעלמו. נשמתי בהקלה. כבר חשבתי שהזיתי. ואז ראיתי אותן שוב- הפעם עם עוד דמות שהיה לה תיק על הגב, והיא נראתה המומה. הוא. זה... מייקל? מרוב פחד התכסיתי בשמיכה חזרה, משתוקקת לחזור לישון ולגלות שזה חלום. עצמתי עיניים, וכעבור שנייה קפצתי כי דפקו לי בחלון. התרוממתי שוב לישיבה, ועברתי לברכיים. מייקל היה לי בחלון, רכוב על סוס מעופף. ´זה לא האלה מהמיתולוגיה היוונית?´ השאלה של ג´ין הדהדה לי בראש. בלעתי רוק. קראתי את כול המיתולוגיה היוונית כשהייתי צעירה יותר כי אמא הכריכה אותי לקרוא, וגם מייקל קרא. אז זה אומר שזה.... "אליזבת´! תפתחי את החלון כבר!" מייקל צעק בחוץ. רועדת כולי, פתחתי את החלון וראיתי שמייקל רוכב על פגסוס לבן ומדהים, ולפניו ישב נער עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, כמו מייקל. טפטף בחוץ, והיה לי עור ברווז. "מה לעזעזל קורה פה?" דרשתי לדעת. מייקל חייך. "זוכרת את המיתולוגיה היוונית שיש לנו בבית?" הוא שאל אותי. הנהנתי בחשש. "אז קדימה, תארזי תיק, אנחנו עפים מפה ואז לוקחים גם את ג´ין" אמר הנער שישב לפניו. "דרך אגב, אני ג´ייסון גרייס." הוא הוסיף.

הפרק הקודם		הפרק הבא