חסר בית

תודה לש.א.ב היחדה שהגיבה, הפרק מוקדש לך!

דניס קם בבוקר , פתח את עיניו וגילה את מילני, החתולה השחורה שלו, ישנה עליו מכורבלת לכדור. "הינה את" לחש אליה דניס. "איפה היית?". החתולה הרימה את ראשה, הישירה אליו מבט, עיניה הצהובות הביטו לתוך עיניו בחוכמה. היא פיהקה, חושפת ארבעה שניים חדות מאוד, וחזרה לנמנם. דניס הוריד מעליו את השמיכה, התלבש, יצא מחדר הבנים ועלה במדרגות.

דניס עמד בכניסה לאולם הגדול. הוא עצם את עיניו ובחר שולחן. הפלפאף. דניס הלך אליו, ובדרך בירך את רסורון ורייק בירכת בוקר טוב. "היי!" אמרה נוגה כשהיא רוכנת מעל ערימת דפים. "היי" אמר דניס והתיישב לידה. "מה את עושה?" שאל אותה. "אני כותבת סיפור על נסיך ש..." היא התחילה לומר אבל הוא קטע אותה. "תני לי לנחש, הוא מציל אותה" היא גלגלה עניים, אך הוא צחק. נוגה המשיכה לכתוב במרץ. דניס הכיר אותה. הוא ידע שאם אף אחד לא יכריח אותה לאכול, היא תמות ברעב. דניס חטף לה את הדפים מהיד, ("נו באמת!" קראה נוגה בכעס), ושם לה חביתה על הצלחת. היא שלחה אליו מבט שיכול להפוך טרול לאבקה, לקחה את המזלג ואכלה בשקט. דניס חייך ואכל גם הוא.

בשונה מרייבנקלו, סלית'רין וגריפינדור, תלמידי הפלפאף לא לחצו על דניס להישאר לשבת איתם, ואפילו עודדו אותו בחיבה כשבחר אייכן ישן ואייכן יאכל. אבל הדבר שדניס הכי אהב בהם, זה שהם ביכלל לא שאלו אותו את השאלות של "איפה תישן" ו- "איפה תאכל" ו- "עם מי תילמד". הם כיבדו אותו כמו שהוא. אם הוא היה שייך באמת לאחד מהבתים, הוא קיווה מאוד שהוא היה אצל הפלפאף.

דניס קם מהשולחן בדיוק כשנוגה קמה. הוא נתן ךה את הדפים, היא שלחה לו חיוך קורץ, והלכה. דניס נישאר לעמוד שם זמן מה, אבל בסוף החליט שהוא פשוט ילך ללמוד על הפלפאף. קצת שקט לא יזיק לו עכשיו. דניס גמר את כוס המים שלו, ורץ להשיג את נוגה וללכת איתה יחד לשיעור.

הפרק הקודם		הפרק הבא