יורשו של הלורד

פחד.

רגש עוצמתי, מרעיד לב, שטף בעורקיו כמו לבה לוהטת.

''אדון'' קול אשה אוהב ומפחד, מלטף,''אדון, יכולותיך אדירות, נוכל לנצח...'' קולה גווע תחת מבטו הבוער,וצליליו נמוגו בחלל החדר.

הוא העביר את מבטו על החדר, שקוע בהרהורים. מבטו צנח אל שרביטו האהוב, המוכר, שכל כך ראוי שזו תהיה פעולתו האחרונה.

ידו רעדה מעט, מהפחד התמיר ומרגש ההתרגשות שתקף אותו תמיד לקראת ביצוע דברים נשגבים, ושפתיו לחשו את מילות הקסם. אורות ירוקים וכסופים בקעו משרביטו והחלו לסתחרר סביבו במהירות הולכת וגוברת.

הוא הרגיש את העוצמה הבוקעת משרביטו, יחד עם חולשה, שבאה מעצם השימוש בקסם הזה. הוא הניף את שרביטו בצורות מורכבות, מבטא את לחשי הקסם.האורות הסתחררו סביבו ואליהם הצטרפו אורות אדומים וזהובים,

ואז בהבזק אור הוא נעלם.

את הדקות הבאות הוא לא זכר היטב. טבעו של הקסם הנחה אותו, אך גם הגביל אותו. כל מה שזכר היו שני אנשים הנופלים תחת שרביטו, ותינוק קטן עם סימן כוכב על כתפו.

הוא הרגיש משיכה עזה בבטנו ובהבזק נוסף הוא חזר לחדר, עמד רגע, ואז צנח מחוסר הכרה.

כשהתעורר הוא שכב על מיטה, עוזריו מקיפים אותו בארשת פחד מהולה בהערצה.''אדון'' קול האשה הלוחש היה משמאל לראשו .הוא הביט בה, בעוזרתו הנאמנה , ואז פער את פיו וצחק. קול קר, גבוה,ומעורר חלחלה והשראה כאחד.

עוזריו הססו בתחילה, אך ככל שהתארך צחוקו, הם הפשירו והצטרפו אליו צוחקים יחד כלהקת זאבים בהריחם טרף שמן במיוחד.

הוא הפסיק את צחוקו, אך המשיך לחייך.

הוא ימות, זה נכון. הקסם שנתן לזנב תולע לא היה מספיק כדי להחיות אותו לגמרי, אך העולם לא ישכח אותו. העולם ירעד שוב, בעתיד, מפני כוחו של הלורד וולדמורט. 

		הפרק הבא