רוורס פולס: ההתחלה

ויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לאלכס הירש שיצרה את גרוויטי פולס, אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

נקודת מבט: דיפר

עברו יומיים מאז שהבסנו את ביל. הכל כשורה ואני ומייבל מתכוננים לעזוב את גרוויטי פולס.

״אני הולך לטייל קצת ביער, בפעם האחרונה לפני שנעזוב, רוצה להצטרף?״ שאלתי את מייבל.

״אני אוותר, הסוודרים לא יכנסו למזוודה לבד אתה יודע״ היא ענתה

צחקתי ״אין בעיה, אני אחזור בקרוב״ אמרתי.

יצאתי מבקתת המסתורין וחשבתי על אירועי הימים האחרונים; הבסנו את ביל וכל העיר חגגה לי ולמייבל את יום הולדתנו ה-13, וכבר אנחנו צריכים לעזוב. לא רציתי שהקיץ יגמר. הלוואי שיכולנו להישאר כאן, חשבתי.

לפתע מעדתי על אבן, ״אאוץ׳״ שיפשפתי את הברך והרמתי את מבטי, וראיתי על מה מעדתי. פסל אבן בגודל מלא של ביל שכב על האדמה. ברור, הוא נשאר מאובן אחרי העסקה עם סטאן. התיישבתי ליד ביל וחשבתי, נשארתי שם זמן מה, עד שפתאום עלתה בי תחושה מוזרה וידי נשלחה מעצמה אל ידו של ביל המאובן, החזקתי את ידו.

רוח חזקה הגיע משום מקום והפילה אותי לקרקע, אך ידו של ביל נסגרה על ידי ולא הרפתה ממני, אור הופיע מעינו היחידה של ביל וסינוור אותי. כשהאור דעך, פסל האבן נעלם, ובמקומו, הופיע אדם גבוה ורזה, בעל שיער צהוב לבוש ווסט וגלימה צהובים ובגד גוף שחור.

״היי, דיפר״ הוא אמר

צווחתי, ״מ-מי א-תה?״ גימגתי.

האיש הרים מבטו בחצי חיוך ערמומי וחשף פנים עם רטייה שחורה ועין צהובה. ״זה לא ברור? אני ביל!״ אמר

״מה אתה עושה פה?״ התרחקתי 

״ברחתי, אתה הצלת אותי כשנגעת בידי.״ אמר

הבטתי עליו, מבולבל

״אני אסביר לך הכל כשנגיע לבקתה״ אמר

״למה שאבטח בך?״ שאלתי

״כי מה שאתם עומדים להתמודד מולו חזק מדי בשבילי ובשבילכם. אם אתה רוצה לשרוד, תצטרך ללמוד לסמוך עליי.״ ענה ביל

״על מה אתה מדבר?״ שאלתי

״על המימד האחר,״ אמר ״רוורס פולס.״

		הפרק הבא