רוורס פולס: ההתחלה

ויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לאלכס הירש שיצרה את גרוויטי פולס, אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

נקודת מבט: מייבל

״כל הכבוד רטט! עכשיו לך ותביא לי את הסוודר משם, אוקיי?״

ארזתי את כל הסוודרים, הפוסטרים וכל שאר הדברים מהחדר שלי ושל דיפר, וגם ארזתי לדיפר את המזוודה שלו.
"מייבל!" שמעתי פתאום צעקה עמומה מלמטה "מייבל, איפה את?"
"אני פה, דיפר!" צעקתי חזרה.
שמעתי אותו רץ במעלה המדרגות. הוא פתח את הדלת וסגר אותה במהירות.
"אני חייב לספר לך משהו" אמר "אל תתחרפני מזה, אבל הוא פה כדי לעזור".
הוא פתח את הדלת והכניס פנימה איש עם שיער צהוב לבוש בג'ינס שחור ארוך, uוסט וגלימה צהובים וכובע שחור זעיר. על פניו הייתה רטייה ועינו היתה צהובה עם אישון דק וארוך, כמו של חתול.
"ביל?" שאלתי.
נבהלתי והרמתי במהירות בקבוקון נצנצים קטן שעדיין לא ארזתי וזרקתי את הנצנצים לעבר עינו של ביל.
"לא שוב!!" צעק וכיסה את עינו.

״אני יודעת שזה כואב! כי עשיתי את זה לעצמי!" אמרתי "יותר מפעם אחת!" הסתכלתי אל דיפר. "ומה אתה חושב שאתה עושה? אתה יודע שאסור לבטוח בו!" אמרתי.

"רק תקשיבי למה שיש לו לומר!" אמר.
ביל נקש בעצבאותיו והנצנצים נעלמו מפניו.
"וממתי הוא בן אדם?" שאלתי.
"את זה גם אני לא יודע, וזה מאוד מעצבן שאיני יכול לחזור לצורתי המקורית" ענה ביל "בכל אופן, כשהייתי במוחו של סטאנלי ומחקתם את זכרונו, נשלחתי למימד מקביל שבו גרוויטי פולס נקראת 'רוורס פולס'"

"לא נהפכת לאבן?" שאלתי
"לא באמת הייתי אבן, פשוט לא הייתי במימד הזה והצורה שלי נשארה קפואה." הוא הסביר "רגע רגע" אמרתי "מימד מקביל?" שאלתי "כאילו, יש את ההפך מאיתנו שם?"
"כן" ענה ביל "המקביל שלי שם כחול, חלש וטוב. קוראים למקביל שלי וויל, די מעורר רחמים לדעתי.

המקבילים שלכם, דיפר ומייבל גליפהול, מרושעים מאוד וחזקים אפילו ממני. הם חטפו את ליב וכלאו אותו, כעת הם מחזיקים אותו כבול בשרשראות ומשתמשים בכוח שלו. המקביל של דוד שלכם, סטאנלי, הוא החזק והמרושע מבינכם והוא שואף להשיג יותר ויותר כוח. כשנשלחתי לשם, הוא מצא אותי וניסה לשבות גם אותי, הייתה לו איזו תכנית לשאוב את הכוח שלי.. למזלי, כאשר דיפר נגע בידי, הוא החזיר אותי למימד הזה רגע לפני שסטאן הספיק לפגוע בי. אני חושש שהוא מחפש דרך לעבור למימד שלנו שוב, אני חושש שיפגע במימד שלנו.
אני די בטוח שהוא קרוב להצליח, אני רוצה לעזור לכם לעצור אותם"
"אוקי... " דיפר השתכנע

אם הוא בוטח בו אז גם אני אבטח.
"איך תבוא איתנו בלי שיזהו אותך?" שאלתי.
"בואו נראה.." הוא עצם את עינו והתרכז לרגע, לאחר כמה שניות הופיע חתול צהוב במקום שבו ביל עמד לפני רגע.

"חשבתי שאמרת שאתה לא יכול לשנות צורה" אמר דיפר.
ביל השתנה חזרה "לא, אמרתי שאני לא יכול לחזור לצורתי המקורית" ענה "לא שאני לא יכול לשנות צורה"
"אז נעמיד פנים שאתה חתול שמצאנו ורציתי ואמץ אותך?" אמרתי.
"אני מניח שזה יכול לעבוד" אמר "את רוצה שאזרז את העניינים פה?" אמר והושיט את ידו. "רגע מ-" אמרתי אך לא הספקתי לסיים את המשפט, ביל נקש באצבעו ופתאום כל הדברים שעדיין לא הספקתי לארוז היו בתוך המזוודות, מסודרים לגמרי.
"ת-תודה...?" גימגמתי.
"אין בעיה" אמר "סטאן וסטאנפורד אומדים לבוא עוד 2 דקות, אז תתנהגו טבעי" הוסיף והפך לחתול.
"תשאיר את הדיבורים לי" אמרתי לדיפר "אתה גרוע בלשקר"
"שנינו.." מילמל דיפר .
נשמעה דפיקה על הדלת.
"אפשר להיכנס?" שאל דוד סטאן.
"תיכנס!" אמרתי.
סטאן וסטאנפורד נכנסו לחדר.
"אני וסטאנלי עוד מעט נצא לדרך.." אמר סטאנפורד.
"בואו" אמר סטאן "נלווה אתכם לאוטובוס.

הפרק הקודם		הפרק הבא