נאמנות או אהבה?

היום הראשון של חופשת חג המולד בשנתו השלישית בהוגוורטס היה מסעיר.

את כל הבוקר בילה דראקו בוויכוחים עם ונסה שהחליטה שהיא שחקנית קווידיץ' מקצוענית והשתלטה לו על המטאטא שכמעט התרסק לא מעט פעמים.

היא לא יכלה לסבול את המחשבה שיש משהו שדראקו יותר טוב ממנה בו וזה עלה לדראקו ביוקר. הוא נאלץ לרדוף אחריה ולדאוג שהנימבוס 2001 שלו נישאר שלם וששום דבר אחר שעמד בדרכה לא נפגע.

"את פשוט לא טובה בזה. זה לא יעזור לך גם אם תעופי כל היום." הוא חזר ואמר לה שוב ושוב והיא רק ענתה לו בעצבנות "לא היה משחק אחד בו ניצחת את גריפינדור. אני באמת לא מבינה מה אתה עושה שם." ודראקו היה משיב לה בפרצוף חמוץ, שונא אותה יותר ויותר.

ככה זה נמשך כל הבוקר וגם בשעות הצהריים ולארוחת הערב הוא ירד מרוט עצבים.

הוריו וונסה כבר ישבו מסביב לשולחן העמוס באוכל ואביו נזף בו על איחורו. "תאשים את ונסה." דראקו אמר בקול זועף, שולח מבט זועם אל בת דודתו שישבה מולו.

"למה תמיד אתה מאשים אותי בכל דבר?" היא התרגזה. "כי זאת אשמתך." הוא ענה בקול עוד יותר מרוגז. "לא רבים בשולחן." נרקיסה התערבה. "מה בכלל קרה לכם היום? רק חזרתם הביתה מתי הספקתם כבר לריב?"

"תשאלי את הילדה הזאת שחושבת שהיא יכולה לעשות כל דבר." רטן דראקו. "אולי אם היית מאמין בי באמת הייתי מצליחה." ונסה אמרה ושילבה את ידיה בכעס.

"להאמין בך?" דראקו גיחך. "כן במקום לרדת עלי כל הזמן-"

"אני יורד עלייך?!"

"היי!" שניהם השתתקו למשמע קולו של לוציוס. "תפתרו את הבעיות שלכם בינכם. תפסיקו להתנהג כמו ילדים קטנים. עכשיו תאכלו."

ונסה שילחה מבט אחרון של כעס אל דראקו שהתיק את מבטו ממנה אל האכל. הוא לא התכוון לתת לה להרוס לו גם את ארוחת הערב. אבל היה משהו אחר שהרס לו.

נרקיסה שניצלה את ההפוגה ביניהם אמרה "עכשיו כשנרגעתם יש משהו שאני צריכה להודיע לכם עליו." דראקו לא נתן לזה הרבה חשיבות. מה כבר היא יכולה להגיד?

"קיבלנו הזמנה למסיבה בעוד יומיים." היא המשיכה והביטה בבנה מעט בהיסוס. הפוגה של כמה שניות ומבטה נהפך תקיף. "ממשפחת שיין. ושניכם באים."

דראקו נחנק מחתיכת בשר שנתקע בגרונו. ונסה גם לא נראתה מאושרת. איך יכל לשכוח מזה? כל שנה משפחת שיין מארגנת מסיבה בחופשת חג המולד, אבל מסיבה אצלם זה אומר לראות את... הייזל. שהשתייכה לבית הפלפאף. שבגדה בו. שאיתה לא דיבר שנתיים. הוא לא יכול ללכת לשם. רק המחשבה על זה הגעילה אותו. שנתיים שהצליח להתחמק מזה הוא לא יכול פתאום ללכת עכשיו.

בשנתו הראשונה הסביר לאימו כמה שקשה לו לראות אותה והמציא משהו על זה ששברה לו את הלב כך שקיבל פטור. בשנה הקודמת עשה עצמו חולה, הוא רק צריך למצוא תירוץ חדש ויהיה פטור מזה.

"השנה שניכם באים." נרקיסה חזרה על דבריה בקול תקיף מעט יותר. "הגיע הזמן שתראה נוכחות, דראקו."

"אמא, את יודעת ש-"

"לא דראקו, זה לא יעבוד לך הפעם." היא קטעה אותו מיד. "אבל-"

גם המשפט הזה נקטע על ידי לוציוס שקרא "דראקו." בקול תקיף עוד יותר משל אימו. "הזמינו את המשפחה שלנו, והמשפחה שלנו תהיה נוכחת."

דראקו ידע שאין לו עוד מה להתווכח. כמה שהוריו יעשו הכל כדי לרצות אותו, יש לו חובות כלפי המשפחה והוא לא יכול להתחמק מהם לנצח.

"עכשיו תסיימו לאכל ותשלימו ביניכם על כל הריבים שלכם." נרקיסה פנתה אל דראקו וונסה. "אנחנו הולכים כמשפחה אחת ואין פה מקום ליריבות בינכם."

שניהם הביטו אחד בשניה במבטי בוז ודראקו שמט את מזלגו לצלחת. לא היה לו יותר תיאבון.

הפרק הקודם		הפרק הבא