מחנה דם-הטיטאן

נכנסנו לרחבת הכניסה. לטו הייתה ליד הדלפק ודיברה עם ג׳וש, ראש ביתן מנומטיוס, טיטאן הכעס והפזיזות. ממש כמו אבא שלו, ג׳וש דיבר במהירות ובכעס, אך ההבעה של לטו נשארה שלווה. כשהגענו ההבעה של לטו השתנתה למבולבלת, מה שלא קורה בדרך-כלל, והיא קראה לנו להתקרב. ג׳וש הסתובב ורטן בדרכו לביתן שלו. ״מה אתם צריכים?״ לטו שאלה את ניקו ו-וויל. ״הם חדשים..״ מלמלתי. ״אבל למה אתם פה?״ לטו סרקה את וויל, כאילו הוא מזכיר לה מישהו שהיא לא ראתה שנים. ״כל החצי-טיטאנים אמורים להגיע לכאן.. לא?״ ג׳ין מלמלה בבלבול. ״אתם, תישארו כאן. אתן יכולות ללכת.״ ג׳ין ואני הנהנו והתרחקנו משם עד שהגענו לאגם שהיה קדוש לאושנוס. ״על מה הם מדברים?״ ג׳ין שאלה בסקרנות. חייכתי ועצמתי את עיניי. הייתי יכולה לראות את שלושתם ברחבת הכניסה. ״מה אתם עושים כאן?״ לטו שאלה. ״אנחנו לא יודעים.״ וויל משך בכתפיו. ״הצללים הביאו אותנו לכאן.״ ״ולמה אתם לא חוזרים? אתם לא שייכים לכאן. אתם חצויים, לא חצי-טיטאנים.״ ״ניקו צריך לנוח.״ וויל הצביע על חברו. לטו הנהנה. ״וויל- אתה תישאר בביתן שלי. ניקו- אתה תישאר בביתן ריה.״ השניים הנהנו והלכו לביתנים. האגם באמצע הביתנים, אז מיהרתי לפקוח את עיניי וראיתי אותם מרחוק. ״בואי, נלך לביתן שלי. הם באים.״ משכתי את ג׳ין למיטה שלי והושבתי אותה במיטה ליד הביתן שלי. ״אבל מה קרה?״ היא שאלה בסקרנות. ״הם לא חצי-טיטאנים. הם חצויים.״ ״חצויים?״ ג׳ין כיווצה את גבותיה. ״מה זה בכלל?״ ״אני לא יודעת, אבל הם לא חצי טיטאנים.. צריך לשאול אותן?״ ״לא!״ היא אמרה מיד. ״הם יחשבו שעקבנו אחריהם..״ ״זה בדיוק מה שעשינו.״ משכתי בכתפיי. ״אבל הם יכעסו ולא יסכימו-״ ״אנחנו יכולות לנסות.״ חייכתי. ג׳ין נאנחה. ״אני לא הולכת לנצח בזה, נכון?״ חייכתי. ״ברור שלא.״ ״אז נשאל אותם בארוחה.״ ג׳ין החליטה. הנהנתי ויצאנו לארוחת הצהריים.

*****

ג׳ין ואני הלכנו לקחת את האוכל שלנו ברחבת האוכל. לקחנו מגשים והתקדמנו בתור. הייתי יכולה לראות ראש גבוה בהמשך התור- מלא בתלתלים זהובים. ולאף-אחד כאן אין שיער בלונדיני חוץ מלביתן הליוס, שיש לי רק חצי-אח אחד שם, דין, והוא כבר ישב בשולחן שלנו. הנחתי שזה היה וויל, ה׳חצוי׳ הזה. ״הנה.״ לחשתי לג׳ין והצבעתי על המשך התור. ״נלך לקחת את האוכל שלנו והלך אליו.״ ג׳ין לחשה בחזרה. לקחנו את האוכל שלנו וכל אחת התיישבה בשולחן שלה. היינו יכולים לראות את וויל יושב יותר קרוב אלינו; בשולחן לטו. הליוס, סלנה ולטו היו טיטאנים משניים, אז הם היו קרובים אחד לשני. בשולחן ריה, במחלקה של שנים-עשר הטיטאנים המקוריים, ישב הנער השני; ניקו. ״היי, סופיה.״ גין חייך כשהתיישבתי לידו. ״על מה את מסתכלת?״ הוא שאל בסקרנות כשהבחין איפה מבטי היה. ״היום, לפני חצי שעה ברחבת הכניסה.״ לחשתי לו. ״למשך שלוש דקות. לטו ועוד שני נערים חדשים.״ דין הנהן ועצם את עיניו. אתם מבינים, בני הליוס יכולים לראות את העבר, ההווה והעתיד. כמובן שהעתיד יותר קשה, אז אנחנו לא משתמשים בו הרבה. הוא לוקח הרבה כוח. הוא פתח את עיניו לבסוף והנהן. ״אל תגלה.״ אמרתי במהירות וערבבתי את הסלט שלי. הוא הנהן. ״אבל מה זה בדיוק-״ ״המילה. נקרא לזה המילה.״ קטעתי אותו מיד. הוא הנהן. ״אנחנו לא יודעות בדיוק-״ ״אנחנו?״ ״ג׳ין ואני. הם פגשו אותנו היום בבוקר. תראה את זה אחר-כך. בכל מקרה, הם הופיעו ביער באמצע שום מקום וניקו, זה עם השיער השחור, די תקף אותי.״ דין קפץ את אגרופיו. ״אל תדאג, לא קרה כלום.״ חייכתי והוא מיד נרגע. ״ו-וויל ניסה לומר שהם היו בנים של משהו ואז ניקו קטע אותו.״ ״סיפרת לו כבר שאת בת הליוס באותו הזמן?״ הנהנתי. ״אולי הוא לא בן טיטאנים בכלל.. צריך לשאול.״ ״וזה מה שאנחנו הולכות לעשות.״ קמתי ממקומי וניגשתי אל שולחן סלנה. ג׳ין הנהנה כשראתה אותי, נפרדה מהחצי-אחות שלה, מרי, וקמה אליי. נגשנו אל שולחן לטו. וויל הרים את מבטו מהאוכל שלו. ״היי.״ הוא חייך חיוך זורח. ״היי.״ חייכנו. ״רצינו לשאול אותך משהו..״ ג׳ין מלמלה וסימנה לי להמשיך. כרגיל. רכנתי מעל השולחן כדי שרק הוא וג׳ין יוכלו לשמוע אותי. ״מה זה.. חצויים?״ מלמלתי. וויל הלבין. ״טוב, זה-״ נער מהצללים קטע אותו כשהתגשם לידו משום מקום וסימן לוויל להפסיק. ״בואו אחריי.״ ניקו אמר מיד. ״יש לכן המון להסביר.״
*****
ניקו הורה לנו לשבת על המיטה המהודרת בביתן ריה, וזה מה שעשינו. וויל והוא התיישבו על מיטה מקבילה אל המיטה שאנחנו ישבנו בה. ״מאיפה אתן יודעות את זה?״ ניקו שאל מיד.״לטו אף פעם לא מתנהגת ככה עם חדשים..״ ג׳ין הסבירה. ״אז סופיה שיחקה קצת בכוחות שלה-״ ״כוחות?״ וויל שאל. ״כן.״ חייכתי בגאווה. ״בתור בת הליוס אני שולטת בחום ואש, ואני יכולה גם לראות כל דבר שהשמש נוגעת בו בעבר, בהווה ובעתיד.״ ״אז זה מה שעשיתן?״ ניקו נאנח. ״ריגלתן אחרינו?״ ״טוב, לא. פשוט רצינו לדעת-״ ״הכי ריגלנו אחריכן.״ ג׳ין נעצה בי מבט חד כפגיונים כשקטעתי אותה. ״מה?״ הבטתי בה בבלבול. היא נאנחה. ״אבל למטרת לראות שהכל בסדר, שלא עשינו משהו רע.״ חייכתי. ג׳ין חייכה בחזרה בסיפוק. ״אז.. מה זה חצויים?״ ״טוב..״ וויל מלמל והחליף מבטים עם ניקו. ״אלה חצי-אנשים וחצי-אלים.״ ניקו מלמל. ״אלים?!״ קפצתי במקום שלי. ״הילדים של לורד קרונוס וריה?!״ ״כן.״ ניקו נאנח. ״אני בן האדס, אל השאול, וזה וויל, בן אפולו, אל השמש.״ ״הוא!״ קפצתי ממקומי. ״הוא זה שהחליף את אבא *שלי*, נכון?!״ וויל בלע את רוקו. ״אממ.. כן..״ חייכתי. ״אז טוב לדעת.״ וויל חייך בחשש. ״טוב, אז איך הגעתם לכאן?״ שאלתי בסקרנות. ״טוב..״

הפרק הקודם