חלום כוכבים

אחר שהבנות הלכו אליס והלילה ירד, אליס התיישבה על אדן החלון והביטה בכוכבים. היא חייכה והביטה בתמונה שהודבקה בתוך תליון הסהר. היא סגרה את התליון ופתחה את המעטפה עם הכוכבים.  

"אליס, הבנות הגיעו." אמרה האחות לאחר שנקשה על הדלת.

ליז ואן נכנסו לחדר. "שלום בנות, מה קרה ליז?" הוסיפה אליס כשראתה את הפנים העצובות של ליז.

"כמה ילדים העליבו אותה בבית הספר." אמרה אן והתיישבה במקומה על אדן החלון. "מה הם עשו לך?" שאלה אליס והושיבה אותה על ברכיה.

"הם צחקו עליי ואמרו שאני הולכת אלייך ולא הביתה כי לאמא אין כוח אליי והם אמרו שאבא לא בבית בגללי," סיפרה ליז עם דמעות בעיניים. מה הם יודעים, הילדים האלה. חשבה אליס בליבה.

 "את יודעת, כשאני הייתי בבית ספר, לא גדולה בהרבה מאן, זה קרה לי גם. הילדים בפנימייה צחקו עליי ואמרו שאין לי בית כי אף אחד לא רצה אותי.

אני נפגעתי כל כך שרצתי ליער העבות שהיה ליד השטח של הפנימייה והתחבאתי שם. תעיתי בשבילי החיות המסוכנים ביער וכמעט דרס אותי יצור בצורת סוס! הם היו מאוד יהירים בדרך כלל, חשבו שזה היער שלהם.

הסתובבתי ככה כמה שעות, עד שהוא בא." סיפרה אליס."זה עם המעיל הארוך?" שאלה ליז, קצת יותר מעודדת. אליס הנהנה והמשיכה,

"כן. הוא לקח אותי להרפתקה באי בודד. האי הזה היה תקוע בתקופה ימי הביניים, היה לו שליט אחד שלפי השמועות הוא חי כבר יותר ממאה שנה! הכל בזכות אצות שהעבדים, אלה שעשו מעשים רעים והפכו להיות עבדים בגלל זה, אספו במפרץ שאי אפשר היה להגיע אליו סתם. לאי הזה נסחפה סירה עם כמה נערים ונערות ממקומות שונים בעולם. הם חיו על האי ולא יכלו לצאת ממנו בגלל השונית שהייתה מסביבו. הם חיכו למשהו כמו סערה, כמו זאת שהביאה אותם לשם, בשביל שהמים יעלו והם יכלו לצאת משם ולחזור הביתה. אני הצטרפתי אליהם ועזרתי להם. השליט של האי לא אהב אותם כי הם היו חדשנים. הם סיפרו לתושבים שהתחברו איתם על החיים מחוץ לאי, וזה לא היה טוב לשליט. הם נלחמו בו פעמים רבות, לא מתוך רצון להילחם אלא מתוך צורך להגן על עצמם. הוא תקף אותם ורצה להשמיד אותם! ממש אכזרי! אחד הנערים התאהב בבת של השליט, הוא היה בא לחוף שבו היא גלשה כל יום. הוא למד לגלוש בשביל זה.

הם היו כל כך מתאימים, רק חבל שהיא הייתה הבת של השליט. היא גם אהבה אותו, אבל זה היה מסוכן מידי."

אן הקשיבה לסיפור בחצי אוזן, מעניין מאיפה הסיפור הזה נלקח, בטח מסרט. חשבה לעצמה.

"וואו סבתא! זה ממש מגניב! הבאת משהו מהאי הזה?" שאלה ליז בהתלהבות, שוכחת לגמרי שלפני רגע הייתה על סף בכי. אליס צחקה בחיבה, "כמובן, בואי נראה איפה זה." אמרה והקימה את הילדה מברכיה.

היא פישפשה בין הקופסאות שהיו בארונית החומה שעמדה ליד מדפי הספרים. "הנה!" קראה בשמחה והוציאה קופסת פח עתיקה ופשוטה. היא פתחה את הקופסה במאמץ ופרשה על השולחן את תכולתה.

הקופסה הכילה בקבוקון עם נוזל כחלכחל, צנצנת עם אבקת בצבע טורקיז, שרשרת מקרמה עם צדפים ומכתב. את המכתב השאירה בתוך הקופסה וסגרה אותה.

"זה הנוזל שבו השתמש השליט כדי לא להזדקן" אמרה והצביעה על הבקבוקון, "זה האבקה שלה אצות שממנה הכינו את הנוזל," אמרה והצביעה על הצנצנת, "וזה," היא הרימה את השרשרת," זאת השרשרת של בת השליט. היא הכינה את זה בעצמה ונתנה לי לפני שעזבתי את האי." אמרה והניחה אותה חזרה על השולחן.

אן הביטה בשרשרת ממקומה. היא הייתה יפה מאוד, משולבת עם חוט חום וצדפים יפים מאוד. היא הייתה רוצה לדעת איך מכינים כזאת. 

למה אני לא יכולה להיות אחת מהדמויות בסיפורים של סבתא. הם תמיד נלקחים ממקום אחר, אבל הם נשמעים יותר טובים ממה שהולך פה.

חשבה לעצמה וחזרה להכין שיעורים. היא לא הייתה גדולה, רק בת 16, אבל באותו חדר היא הרגישה שהיא המבוגר האחראי. היא לא סמכה על סבתא שלה, היא הייתה זקנה והסיפורים שלה תמיד היו מוכרים קצת, כאילו היא לקחה אותם ממקום אחר. זה לא שהיא לא אהבה אותה, היא פשוט לא ידעה איך להראות לה את זה, והיא גם קצת כעסה עליה בגלל הסיפורים. היא רצתה שלפחות משהו אחד יהיה נורמלי במשפחה הזאת.

"היי בנות, מצטערת שאני לא יכולה להישאר יותר, אמא. יש לאן אימון." אמרה אימן של הבנות וחיבקה את הקשישה.

"זה בסדר, מותק. תהני באימון אן! וליזי אל תתייחסי למה שהילדים אומרים, הם לא יודעים על מה הם מדברים." אמרה וחיבקה את הילדה. ליז הנהנה  ורצה לחבק את אימה.

אליס הלכה לשבת על אדן החלון והביטה בבנות נכנסות למכונית ומתרחקות משם, משאירות אותה עם השמש השוקעת והלילה המגיע.

היא קיוותה שאן לא תבין מי היא באמת.

 -~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

סיפור סהסבתא מספרת זה פחות או יותר הסיפור של "איים אבודים" סדרת טלוויזיה ישנה לילדים שאני ממש אהבתי, ממליצה לראות :) 

הפרק הקודם