חלום כוכבים

"שלום חמודות שלי!" קראה הקשישה בחיוך וחיבקה את נכדתה הצעירה. "מה עם חיבוק, אן?" אן חיבקה את סבתה והתיישבה במקומה הרגיל, אדן החלון הגדול.

אחרי כמה פעמים שהיא התיישבה שם ביקשה הקשישה שישימו שם כרים ומזרון דק, שיהיה לה נוח. ליזי קפצה על ברכי הקשישה מיד לאחר שהתיישבה בכורסה הקרובה לאח, שהיה כבוי.

"סבתא, אולי תספרי את הסיפור על הטיול שנאבדתם בו?" ביקשה הילדה הקטנה ולעסה בשמחה עוגייה מצלחת העוגיית הקטנה שנחה על השולחן.

"בשמחה, אן את לא רוצה עוגיה? יש גם תה חם. בקרוב כבר יהיה חם מספיק בשביל תה קר."

אמרה הקשישה והביטה בנכדתה הבוגרת. היא לבשה ג'ינס יד שנייה וסווטצ'רט בצבע סגול כהה. נעלי ההליכה שלה היו מונחות על הרצפה לידה.

"לא תודה," אמרה וחזרה לספר שלה. הקשישה נעצבה מעט אך פתחה בסיפור שביקשה הילדה הקטנה. "אני דיי בטוחה שזה היה יום שלישי בצהריים, הוא מאוד אהב את ימי שלישי.

הייתי בדרכי לארוחת הצהריים לאחר שיעור מעייף בחממה. הוא תפס אותי ומשך אותי לפינה במסדרון שאף אחד לא עובר בו!, ממש הבהיל אותי! אם זה היה קורה עכשיו הייתי חוטפת התקף לב!

הוא התחיל לספר לי סיפור נוגע ללב, מנסה לשכנע אותי לבוא איתו בעזרתו. לא רציתי. הוא ידע שאני לא מוכנה לצאת להרפתקאות בזמן לימודים. הייתי אז תלמידה טובה וחרוצה.

בכל מקרה, הוא הצליח לשכנע אותי. הוא לא סיפר לי שום דבר חוץ מזה שאני ממש ארצה להיות חלק מזה ושזאת הפתעה לכבוד היום הולדת שלי.

לא ידעתי את תאריך יום ההולדת שלי, אז החלטנו שכל יום הוא היום הולדת שלי.

כשנכנעתי הוא קפץ מרוב התרגשות ומשך אותי. 'את לא תתחרטי! אני מבטיח!' אמר כשחיוך ענק מרוח על פניו. לבסוף, לאחר מספר דקות הגענו לאן שרצה.

לא ידעתי מתי או איפה אנחנו, אבל הוא הושיט לי בגדים מוזרים ודרש שאני אלבש אותם. זה היה שמלה מעור רך, קצת נגעלתי אבל לא האמנתי שזה עור אמיתי, ונעליים מוזרות.

הוא קרא לנעליים מוקסינים." "כמו סינים!" צחקה ליזי. הקשישה חייכה והנהנה. "כמו סינים."

היא תהתה האם נכדתה הבוגרת מקשיבה גם. כשהיא הייתה קטנה זה היה הסיפור האהוב עליה.

"יצאתי החוצה לתוך נוף מדהים, עצים ברוחב בניין, נהרות זכים, צמחים ירוקים, פירות בצבעים חזקים והכל מעורבב באור השמש השוקעת.

זה היה המחזה היפה ביותר שראיתי בחיי, ואני ראיתי הרבה דברים יפים. 'בואי' לחש ומשך אותי בזרועי. ניסיתי להוציא ממנו מידע, אך ללא הצלחה.הוא סימן לי להיות בשקט והתחלנו להתגנב.

הצנו בין השיחים וראינו לא אחרים מאשר אינדיאנים! אמיתיים! לא האמנתי למראה עיניי, הם היו גבוהים ושחומים עם שיער שחור מבריק וארוך.

כולם היו עסוקים, אפילו הילדים הקטנים! הוא סימן לי להסתכל והצביע לכיוון אחת הבקתות. היא הייתה נמוכה יחסית ועשויה מעץ ועלים רחבים. הוא משך אותי חזרה לכיוון איפה שנחתנו והסביר לי מה יש בתוך הבקתה.

היה שם אדם, לפחות ככה השבט חשב, אנגלי אחד שנפל לידי השבט." הזקנה המשיכה לספר את הסיפור לילדה הקטנה.

אן שנאה את זה, היא ידעה שהסיפור לא אמיתי. איך ליזי לא מבינה שהיא מספרת את הסיפור של פוקהונטס? היא סירבה לשתף פעולה עם סבתה.

"אליס?" הדלת נפתחה והאחות נכנסה פנימה, נושאת בידה חבילה. "הגיעה חבילה בשבילך," אמרה והושיטה את החבילה לאליס הקשישה.

"להביא עוד תה?" שאלה, אך הזקנה הנידה בראשה לשלילה והביטה בעיניים מנצנצות בחבילה. "בנות, אתן יודעות מה זה?" שאלה בהתרגשות, פונה גם לאחות.

"זאת החבילה שהוא שולח לי! ידעתי שהוא לא שכח אותי השנה!" אמרה בשמחה ופתחה את החבילה. אן גילגלה עיניים אבל הסתכלה בסקרנות על החבילה. האחות הייתה נרגשת כמו אליס והתיישבה בכורסא לידה.

אליס הוציאה מהחבילה החומה חבילה קטנה יותר עם עטיפה צבעונית. היא פתחה אותה בזהירות, מנסה ככל יכולתה לא לקרוע את נייר העטיפה היפה.

נייר העטיפה היה בצבע כחול עמוק וזרוע כוכבים. לבסוף, כשהוסר כל נייר העטיפה כמעט ללא קרעים, נחשפה קופסת עץ מגולפת.

אליס פתחה את הקופסא ובתוכה הייתה מעטפה יפה, גם היא בצבע השמיים וזרועת כוכבים, ותליון נפתח בצורת חצי ירח. אן קמה כדי לראות מקרוב את התליון היפה.

הוא היה בצבע כסף מבריק עם עיטורים מסתלסלים וסוגר קטן בצידו הפנימי. אליס ענדה אותו מיד וסגרה את הקופסא.

היא רצתה לפתוח את המעטפה לבד, המתנות נועדובשביל כולם, אבל המילים נועדו רק בשבילה.

"אן למה את לא עונה לטלפון?! הייתי בטוחה שקרה לכן משהו," אמרה אמם של הבנות כשנכנסה בסערה לחדר, אבל השתתקה כשראתה את כולן רוכנות ומתלהבות מהתליון התלוי על צווארה של אליס.

"הוא ממש יפה, מאיפה קיבל אותו אמא?" שאלה והתקרבה גם היא. לפי המבט בעינייה והחיוך על שפתיה הבינה.

האחות יצאה, משאירה את בנות משפחה לבדן. 

הפרק הקודם		הפרק הבא