חצוי אנושי

שוב אותו חלום. שוב אותה אישה. כשג'וני התעורר הוא אף פעם לא הצליח לזכור איך היא נראתה, רק את העיניים שלה שנשארו בזכרונו. העיניים הירוקות כמו העשב.

הוא התעורר בבהלה וקם מהר ממיטתו. בכל חלום עלייה היא אמרה לו שההורים שלו עוד חיים, ושהם עוד יבואו לאסוף אותו. אבל הפעם הייתה תוספת לחלום, עוד משפט שלא אמרה מעולם.

ג'וני התארגן במהירות. הוא לבש חולצת טריקו כחולה וג'ינס ארוך שהיה קרוע בברך. לאחר מכן הוא יצא במהירות אל מחוץ לבית היתומים. הוא הניח שהיה צריך להודיע למישהו שהוא יצא, אבל הוא היה סער מדי. הוא התיישב על הדשא. הוא תמיד הרגיש יותר טוב מתי שהוא היה ליד צמחים. הוא הרגיש הרבה יותר עירני ובעל עוצמה.

לפתע החל העשב לנוע מתחת לידיו, למרות שלא נשבה שום רוח, אבל זה לא מה שהיה מוזר בעיניי ג'וני. מולו נעמדה אותה אישה מהחלומות שלו. עיניה היו ירוקות בדיוק כמו שזכר אותן, ושיערה המבריק בצבע חום גולש עד למרכז גבה.

אז זה לא היה חלום אחרי הכל.

"אמרתי לך שאני אבוא היום." היא חייכה בשביעות רצון והושיטה לג'וני י. הוא תפס אותה בהיסוס.

"יש לי משהו להראות לך. בוא אחריי." היא משכה אותו לעמידה והתחילה ללכת במרץ. ג'וני היה צריך לרוץ בשביל להשיג את הקצב שלה.

"רגע אחד, החלומות היו אמיתיים?" שאל ג'וני בפליאה, לא מאמין.

"אתה מיוחד. הרבה מהחלומות שלך הם אמיתיים. אני פשוט יכולה ליצור איתך קשר דרכם," הסבירה האישה.

"למה התכוונת כשאמרת שההורים שלי עדיין בחיים?" הוא שאל את השאלה שעלתה בראשו בכל סוף חלום.

"אתה תבין בקרוב." היא חייכה בזחיחות ונעצרה. ג'וני כמעט נתקע בה כשם לב שהם הגיעו למרכז היער. הוא לא הבין איך לא הרגיש את זה עד עכשיו, כי הוא היה יכול להרגיש כל עץ חי ביער.

"את בסך הכל צריך לעבור את העץ שעל הגבעה שם, והכל יתבהר לך." האישה הצביע על גבעה. על הגעה עמד עץ אורן ופסל ענק. הוא התקרב קצת אל הכבעה, ובוהק חזק מאחוריו עצר את התקדמותו הוא הסתכל אחורה לכיוון הבוהק, שנעלם כבר, וגילה שביחד עם הבוהק, הזרה נעלמה כלא הייתה.

"אין בעיה. אני בהחלט אשיג את התשובה לשאלה שלי," אמר ג'וני והתחיל לרוץ במעלה הגבעה אל כיוון העץ.

הפרק הקודם		הפרק הבא