המנצח הראשון

סיפורו של היימיטץ' אברנת'י בחייו לפניי האסיף, באימוניו, במשחקו, ובסבב הניצחון.

כותב: אופיר קרקרוף
הגולש כתב 5 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 2224

(5) 1 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: משחקי הרעב - זאנר: מתח, מדע בדיוני - שיפ: היימיטץ' + אמא של קטניס - פורסם ב: 01.11.2017 - עודכן: 15.12.2017

המלץ!

ID : 9270

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

פרק שני

הגופה

אני הולך ברחוב לכיוון הכיכר. לפתע אני מרגיש משהוא קשיח נתקע בפניי. זה עץ. אבל לא אכפת לי. אני טרוד מדי בדברים אחרים. אני עדיין לא מאמין למה שראיתי. אני מתחיל לרוץ לכיוון הבית שלי בתפר. אני נכנס בשיא המהירות דרך הדלת. יש לי חדר אחד, כמו לכל הבתים בתפר. יש לי ערמת קש שמשמשת לי כמיטה בפינה של החדר, בפינה ממול יש לי חלון של חצי מטר ובצד השני של החדר דלי מים בשביל מקלחת ושטיפת ידיים, וממולו אח קטנה שמעליה הארון שאני פותח. אני מוציא שק גדול, חבל ישן ומרופט, ותיק גדול שהכנתי מעור של צבי.

אני רץ החוצה עם התיק על הגב והסכין ביד. אני מגיע אל האחו, עובר בפרצה מתחת לגדר, ורץ פנימה. אני עוקף את השיח, מרים את האדם המלא בדם שמצאתי מאחוריו לפני חצי שעה. אני מוציא את השק והחבל מתוך התיק, עוטף את האדם בשק וקושר את החבל חזק סביב השק כדי לעצור את הדימום קצת. אני מרים את האדם (ששוקל יותר ממה שציפיתי) בשתי ידי, שם את התיק הריק על הגב, ורץ חזרה אל מחוז 12. אני זז הרבה יותר לאט ממיקודם בגלל האדם. איש אינו מסתכל עליי, כי מראה כמו זה אינו נדיר במחוז 12. לפני שאני פונה הביתה, אני רץ אל הבית של משפחת אוורדין ודופק את הנקישה הסודית שלי ושל אנה על החלון. היא מגיעה מיד, רואה את האדם, שכרגע נאנק ומקיא דם, ויוצאת מיד החוצה.

"אין לי זמן להסביר. בואי מהר לבית שלי, אני צריך אותך יש לך ידיים של מרפאת" אני אומר לה בחריצות.

"בסדר".

אנחנו רצים במעלה הרחוב, נכנסים בדלת שהשארתי קודם פתוחה, ואני מניח אותו על הרצפה.

אני מוריד את השק.

"יש לו נמק בירך ימין, חתך רחב בבטן, חסרה לו יד שמאל ואצבעות רגליים, הורד לו הבשר בחזה עד העצם, חתכו לו את האף (בלי קשר לפאנפיק, הריעו לתומכי קו האופנה של וולדמורט!), כל הגוף שלו שרוף, וחסרה לו עין" אומרת אנה. "איך הוא עוד בחיים?"

"אני לא יודע, אבל אני לא חושב שאת מוכנה להשאיר אותו פשוט למות ככה".

"נכון. תביא לי בקבוק אלכוהול, בד, סכין, מחט, והרבה שלג" אומרת אנה בזמן שהיה לוקחת את דלי המים שלי ושופכת אותו על האדם. האדם צורח.

"מהר!!" היא צורחת.

אני נכנס חזרה עם דלי שמצאתי ברחוב ליד הבית השכן מלא בשלג, הסכין שלי, בקבוק אלכוהול ששאלתי מאותו הבית, החולצה היחידה הנוספת שיש לי ומחט שבניתי מכמה שברים של מוט ברזל.

"היימיטץ'...." אומרת אנה בפחד. "הוא....הוא מת.".

המשך יבוא.....