הכל מעיינו של סוורוס סנייפ

יום אחד, בבית לבנים קטן ומעופש, ליד הנהר בספינר אנד. חיה משפחה מוזרה בשם משפחת סנייפ. סוורוס סנייפ, ילד שמנמן בערך בן 10, יצא החוצה מביתו. הוא רק רצה להתרחק משם, ולשכוח מחיו הקשים והמעצבנים. עד לחצר הוא עוד יכל לשמוע את צעקותיו של אביו השתוי על אמו, וזה החריד אותו. היה קר, ובגדיו הבלויים בקושי הספיקו כדי לגנון עליו מהקור. ואז הבחין בדבר הראשון הנחמד באותו היום, לילי, ילדה ג'ינג'ית יפה בת גילו, יצאה לשחק החוצה בשדה. ישר העביר סנייפ יד בשיערו השמנוני הממסגר את פניו, ואז ראה את אחותה הגדולה. מוגלגית מעצבנת שתמיד אומרת ללילי להתרחק מסנייפ. ולטענתה הוא "מוזר". לפתע אחותה של לילי אמרה משהו באוזנה והתרחקה לכיוון ביתם. 

יופי חשב לעצמו סנייפ, עכשיו אוכל לדבר עם לילי. הוא התקרב לעבר לילי ושאל:"את יודעת איפה אנחנו ניהיה בקרוב?." "לא" ענתה לילי בטון מהסס. "בהוגוורטס, איפה שאין מוגלגים, ואין אנשים רעים, וכולם שם קוסמים". "מה.. מה זה מוגלגים? תפסיק לדבר מוזר שוב". "מוגלגים אלה אנשים מעצבנים כמו אחותך או אבא שלי, שאין להם כוחות קסם והם לא מבינים דבר." סנייפ התישב על הדשא ולילי התישבה לצידו, היה מתח כלשהו באוויר, וסנייפ לא ידע אם זה רע או טוב. "ומה זה בדיוק הוגווטס?", "בית ספר מקסים את עוד תדעי..." סנייפ קטף פרח והושיט אותו ללילי, ואז אחותה של לילי התקרבה. 

הנה היא באה ברגעים הכי טובים, איזה מוגלגית מעצבנת... חשב סנייפ, אך לא אמר זאת בקול. "לילי! לילי! מה את חושבת שאת עושה?! מה אמרתי לך?! מה זה הדבר הזה שאת מחזיקה... פרח? תביאי לי אותו עכשיו!" צעקה אחותה של לילי בהסטריה ובקול צווחני. "זה רק סוורוס..." אמרה לילי ובתנועה מוזרה גרמה לפרח כמו לרחף בצורה לא הגיונית אל אחותה. "את יודעת מה סיפרתי לך על משפחת סנייפ! ותפסיקי לעשות את הדבר המוזר הזה עם הפרח!". וסנייפ עמד שם, נעלב וכועס בעוד הן מתרחקות. גשם התחיל לרדת וסנייפ הלך קפוא נעלב, כועס, ועצוב, לכיוון ביתו...

		הפרק הבא